מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

חג שבועות במושב

אני ונכדי שחר על הטקרקטור
אני והוריי בהיותי בן שנתיים לערך
המסורת, האווירה ומטעמי החג

נולדתי בשנת 1945, בן בכור לנחום ואסתר, זוג ציונים עבריים, שעשו דרך ארוכה ממקום הולדתם בלארוס לארץ ישראל שלפני קום המדינה ובחרו לעסוק כאן בעבודת האדמה.

אימי עלתה ארצה מהעיירה חומסק, שבפלך פינסק, בשנת 1935, אחרי "שנדרשה" לכך על ידי אחותה הבכיר,ה שכבר התגוררה בכפר חיים, בתירוץ של עזרה בחקלאות במשק אחותה. בתחילת דרכה, אמי גרה בשכונת חפציבה, בפאתי חדרה והיתה עובדת למחייתה בבית אריזה לפרי הדר, עד שפגשה באבי שהיה חבר טוב של בעל אחותה, ברוך קובלנוב שמו. מהפגישה הזו נוצר שידוך שאחריו נולדתי אני.

אבי נולד בשנת 1903, בכפר קטן רצ'יצ'ה ליד גומל בפלך מינסק.

בנעוריו היה חבר בליגה להגנה עצמית, שהוקמה במטרה לשמור על הקהילה היהודית מפני הפוגרומים שחוללו בהם מידי פעם שכניהם הגויים.

עם סיום הגימנסיה, הצטרף לתנועת "החלוץ" ונשלח להכשרה חקלאית, בחוות טמפלרים נטושה, בחצי האי קרים.

עם סיום ההכשרה, בשנת 1923, ניסה אבי "להבריח" את הגבול ללטביה עם שניים מחבריו, כדי לעלות לארץ ישראל בעלייה בלתי לגלית. השלושה נתפסו על ידי משמר הגבול הלטבי והועלו על רכבת גירוש, שהתנהלה לאיטה, בחזרה לכיוון סיביר.

בשנת 1926, שוחררו השלשה במפתיע, אבי קיבל סרטיפיקט (היתר עלייה חוקי) לארץ ישראל, נשא את אחותו בתיה בנישואין פקטיביים, וכך העלה אותה עימו ארצה.

בארץ עבר תחנות רבות ושונות בעבודה חקלאית, יבניאל, נהלל, בנימינה ובשמירה במקומות שונים. בנהלל חבר לאירגון של צעירים, שתוכנן לעלות על הקרקע ולהקים מושב בעמק חפר שאדמותיו נגאלו בשנת 1929.

בשנת 1934, הצטרף לכפר שזה עתה הוקם. בד בבד עם פיתוח המשק המשיך כמו שאר החברים לעבוד בעבודות חוץ שונות כיוון שהמשק לא פירנס מספיק כמו למשל כמתרגם בצבא הבריטי ובצבא האוסטרלי וכן שמירה בשדות עמק חפר.

תמונה 1
הוריי אסתר ונחום על מגדל המים בכפר חיים
תמונה 2
הוריי ואני

לאחר נישואיהם, החלו אבא ואמא לפתח ביתר מרץ משק מעורב שכלל רפת זעירה לול קטן פרדס וגן ירק.

בשנת 1947, נוספה למשפחתנו אחותי רחל היום רחל חורב.

אני זוכר היטב את שיר הערש ששרה לי אמי: "שכב בני שכב במנוחה אל נא תבכה מרה…" כמו כן, אני זוכר את השיר ששר לי אבי בילדותי: "עגלה עם סוסה בשדה תרוץ…"

תמונה 3
אני בשנות ילדותי העליזות

כל שנות ילדותי, עד הגיוס לצה"ל, עברו עליי בכפר חיים.

עם תם השירות הצבאי, הצטרפתי לאבי בעבודה במשק, הגדלנו את הרפת שבשיאה הגיעה לתנובת חלב שנתית בת 350,000 ליטר. העבודה ברפת כונתה אז מאסר עולם עם עבודת פרך משום שהצריכה ריתוק לרפת בגלל בעלי החיים שבה, אני לא הרגשתי כך כיוון שאהבתי את העבודה וכשאוהבים משהו הוא לא קשה ולא מתלוננים.

תמונה 4
אני מסייע לפרה במהלך המלטה

תמונה 5
ליד אבוסי הפרות

את תירצה אשתי בת מושב תלמי אלעזר שליד קיבוץ גן שמואל, הכרתי באמצעות חבר שראה שאין לו סיכוי אצלה, הרים ידיים ודיווח לי עליה, נישאנו במאי 1973 והבאנו לעולם 4 ילדים: יפתח אבא של שחר ואחריו מתן נעמה והדס.

תמונה 6
יום נישואינו

כיום אנחנו חובקים 10 נכדים (והזרוע עוד נטויה).

תמונה 7
ארבעת ילדינו

 

החגים בביתנו בפרט ובמושב בכלל היו שמחים מאד עם אורחים רבים כמו גם החתונות שאליהן היה מוזמן כל הכפר באמצעות שתי מודעות ענק שנתלו על קיר המחלבה וקיר הצרכניה. כזו גם היתה חתונתנו שלנו שבה נטלו חלק כל תושבי כפר חיים, תושבי תלמי אלעזר ועוד סקרנים רבים ממשמר השרון וכפר ידידיה.

חג שבועות

חג השבועות, מתקיים כמידי שנה, בסיום עונת קציר התבואות, בעונה זו עובדים החקלאים ובעיקר הרפתנים מבוקר עד ליל.

ביום החג, נפגשים בשדה שנבחר לכך מראש לאירוע אליו מוזמנים המוני אורחים שאינם מתושבי הכפר, שמוזמנים לאחר הטכס לבתי המקומיים לטעום מאכלי גבינות רבים ומגוונים.

במהלך הטקס, שרים את שירי החג יחד עם המקהלה המקומית, רוקדים את ריקודי החג ומשחקים משחקים ותחרויות שונות המסמלות את החג. אחד הטקסים המיוחדים הינו הצגת היבולים שבו מספר משפחות מקשטות עגלה שמייצגת ענף חקלאי מסוים כמו למשל רפת, לול, פרדס, פרחים, הכול לפי קריאת המנחה שמזמין אותם להופיע. חלק הארי בטקס הוא הצגת הילדים  שנולדו במהלך השנה החולפת בכפר באמצעות  כרוז שקורה בשמם ומזמין את הוריהם לעלות עמם על הבמה.

בחלק האחרון של הטקס נערכות כאמור תחרויות חקלאיות היתוליות שונות. התחרות האחרונה באותו יום מסוים שבו אנו עוסקים נקראה כיסאות מוסיקלים והתרחשה אי שם בחודש יוני 1982. בתחרות זו נטלו חלק עשרה חקלאים רכובים על טרקטוריהם כשהם נוסעים במעגל באיטיות בזה אחר זה כאשר באמצע המעגל מונחים 9 כיסאות וברקע נשמעת מוסיקה מסוימת, לפתע המוסיקה פוסקת ואז ממהרים כל הנהגים לקפוץ מריכבם ולהתיישב על כיסא פנוי. בכל מהלך כזה הנהג שלא תפס כיסא פורש מהמשחק וכמו כן מוצא כיסא מהמעגל.

תמונה 8
אני משתתף בתחרות ריצה ביחד עם אחת מעגלותיי                         הצעירות והאתלטיות

באותה תחרות מסוימת, נותרנו אחרונים רוכב נוסף ואנוכי כשהמוסיקה פסקה העברתי את ידית ההילוכים למצב ניוטרל, קפצתי מהטרקטור, אך שולי מכנסי תפסו את ידית ההילוכים והעבירוה למצב נסיעה נפלתי בין הגלגלים כאשר הטרקטור על רגלי וממשיך בנסיעה לתוך הקהל שישב בצפיפות מסביב וצפה במחזה, בדרך נס הקהל הספיק להתפנות חוץ מילד אחד שנפל בין מושבי הארגזים והטרקטור דילג מעליו ללא פגע והמשיך בנסיעה עד שאחד מחברי עצר אותו.

זו היתה הפעם האחרונה שמשחק הכיסאות המוסיקלים נערך בכפר. כמה חבל!

אחרי שבועיים של טיפולים לא רציניים חזרתי לאיתני והצטרפתי למלחמת שלום הגליל הראשונה.

הקשר הישראלי שלי

בתמונת הדיוקן אני לבוש בבגדי רפתן אוחז בחרמש ושחר נכדי אוחז בקילשון שבאמצעותו ניתן לחלק לפרות את המספוא שהוא מזון לפרות.

החיבור שלי לארץ בא לידי ביטוי באהבתי לעבודת כפיים שבאה למימושה בעבודה ברפת ובשדות שבהם אנחנו מייצרים מזון עבור הפרות. בזמנו בצעירותי היינו אבי ואני יוצאים לשדה וקוצרים בחרמש או במגל את הירק מעמיסים על העגלה שהיתה רתומה לסוס ובהמשך השנים לטרקטור ומובילים לרפת כמזון לפרות.

באותה תקופה היו לנו מספר מועט של פרות, אך במשך השנים מספר הפרות ברפת גדל ורכשנו מיכשור מתקדם לקציר המספוא, כמו כן, בנינו מכון חליבה, רכשנו מיכל לאיחסון חלב בקירור וככה החיים הפכו קלים יותר. מאוחר עברנו לקניית המזון לפרות ממרכז מזון איזורי בבית יצחק, יחד עם זה הרפת נשארה ענף שקושר את בעליו יום יום 724 365 ימים בשנה.

תמונה 9

חפץ משמעותי עבורי הוא הקילשון, שנמצא בידי מאז היותי ילד. הקילשון דומה דמיון מפתיע למזלג ומשמש להאבסת הפרות.

עם השנים והתקדמות הטכנולוגיה ירד חלקו בעבודה. הוא נמצא ברפת משנות החמישים ועד היום.

הזוית האישית

סבא יאיר: אני מאחל לשחר שיהיה אזרח חיובי לעמו, מולדתו ומשפחתו. בפגישות הקשר הרב דורי נהניתי משלל הגוונים, המקורות, התרבויות והחוויות שהובאו בפנינו, אמנם על קצה המזלג, אבל היה בהם לבטא נכונה את הכמיהה של עם ישראל לארצו ולמולדתו. הסיור לבית התפוצות עם נכדינו ב- 1.2.18 זעזע וטלטל אותי, למרות שארך חצי יום בלבד. "הדפדוף" על הקיר בתמונותיו של האחד והיחיד דיויד סימור, השאירו בי רושם אדיר וטעם של עוד ומילאו אותי בגאווה על ראשית הדרך הקשה וההישגים המרשימים שקורים במדינתנו, למרות… נוכחתי לדעת כמו רבים כמה נכון המשפט: "תמונה אחת שווה אלף מילים." כשירדתי בסיום הביקור מקומת בית הכנסת לקומת הקרקע, חשתי כאילו אני יורד ממטוס שהחזיר אותי כעת מטיול בחו"ל, שעת הסיור והצפיה במוצגים ריתקה אותי למקום וניתקה אותי באחת מהאקטואליה ומימי החולין שסביבי וזרקה אותי הרחק הרחק בזמן והמקום. הסיור היה מרשים ונפלא.

הנכד שחר: אני מאחל לסבא שיהיה בריא, שימשיך ליהנות מהחיים ומאיתנו הנכדים שלו. בתכנית הקשר הרב דורי למדתי להכיר דברים בסבא- סיפורים ודברים שלא היכרתי. שמעתי גם סיפורים מעניינים שחוו סבים וסבתות של חבריי לשכבה.

מילון

ספטיפיקט
(מאנגלית: Immigration certificate, מילולית: אשרת הגירה), היה הכינוי שניתן לאשרת העלייה לארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי. רישיון העלייה חולק על פי מכסות שנקבעו על ידי הבריטים במשא ומתן בינם לבין ההנהלה הציונית, בהסתמך על תקנות הספר הלבן הראשון.

משטרה מנדטורית
משטרת המנדט או "כוח המשטרה הפלשׂתינאי" (באנגלית: Palestine Police Force) היה כוח משטרה שפעל בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, בין 1920 ל-1948, וקדם למשטרת ישראל. כוח משטרה זה היה אחד ממספר כוחות שיטור ואכיפת חוק בתקופת המנדט הבריטי. משטרת המנדט שימשה תפקידים היסטוריים חשובים, הן בדיכוי מהומות ופרעות

ציטוטים

”"החגים בביתנו ובמושב בכלל היו שמחים מאוד" “

הקשר הרב דורי