מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

חג הפסח בתימן

טליה ויונה
טליה ויונה
העלייה והמשפחה

ילדות
שמי יונה כוכבי ואני נולדתי בתימן במחוז עמאר בשנת 1931. בתימן לא היה בית ספר לבנות רק לבנים, בתימן היה אסור ללמד את הבנות תורה, הבנות היו צריכות לעזור לאמא שלהן להכין אוכל, לנקות את הבית וכו' .כשהייתי ילדה הייתי רועה את הפרות והעזים וגם שומרת על אחיי הקטנים, הבנים היו הולכים מגיל קטן מאוד למורי. כשהייתי קטנה אהבתי לשחק 5 אבנים, חבל, מחבואים וכו'. אהבתי לספר לחברות סיפורים על החיים שלי, לטייל איתן, הייתה לי חברה ערבייה שהייתי מספרת לה סיפורים אישים מאוד. בתימן חיתנו אותי בלי שרציתי, בתימן לא שאלו את הבנות אם הן מסכימות. הייתי בת 14 בערך כשהתחתנתי.  
העלייה לארץ ישראל
היה לי קשה לעבור מתימן לישראל כי לא היתה לנו שום מזכרת. אפילו את התכשיטים היה אסור להעביר לישראל. כשרצינו להיכנס לארץ ישראל הלכנו ברגל כמעט שבוע וכל פעם עשינו הפסקות של ארוחת בוקר, צהריים וערב. בלילה ישנו ביער. אחרי חודש בא מנהל מישראל ורשם אותנו כדי שנוכל לעלות למטוס. עלינו למטוס וטסנו לישראל, כשהגענו לישראל שמו אותנו במחנה עולים ובגלל שהיתה לי משפחה בישראל אז לא נשארנו הרבה זמן במחנה ועברנו למשפחה,  שגרה בנס ציונה. בישראל עבדתי בפרי הדר, ארזנו שם פירות. ואחרי כמה שנים עבדתי גם בקניון כמנקה, עבדתי בשתי העבודות 16 שנה.תמונה 1
 
המשפחה שלי
ההורים שלי: לאמא שלי קראו שושנה ולאבא שלי יפת, אהבתי מאוד את ההורים שלי. אמא שלי הייתה מכינה אוכל לבית ואני והאחיות שלי היינו עוזרות לה. אני והאחיות שלי היינו הולכות לרעות ולהאכיל את הפרות, העזים והתרנגולים.תמונה 2
האחים שלי: יש לי חמישה אחים, לא כולל אותי וקוראים להם: רון, יהודה, שמעון, שרה, תמר ואני – יונה. אני מאוד אוהבת את האחים שלי, הייתי משחקת אתם ומטפלת בהם. היום נשארו לי ארבעה אחים.
הילדים שלי: יש לי שני ילדים וקוראים להם יואב וצילה. אני מאוד אוהבת את הילדים שלי, היום יש להם כבר ילדים גדולים.
הנכדים שלי: יש לי חמישה נכדים, מבני יואב – יונית, בת-חן ואדיר; ומבתי צילה – עומר ורואי. אני מאוד אוהבת את הנכדים שלי, כשהם היו קטנים הייתי שומרת אליהם. 
הכנות לקראת פסח בתימן
כבר מפורים התכוננו לחג פסח. היינו קוצרים את החיטה ושומרים אותה בתוך כדים גדולים מחרס, שלא ירד גשם על החיטה כדי שלא תחמיץ. לפני פורים היינו צריכים לברור את החיטה טוב טוב, כדי שלא תהיה עליה שעורה כי שעורה זה חמץ. היה לנו טבון (תנור) מחרס, שמנו בתוך הטבון עצים כדי שיידלק. אחרי שהטבון נדלק, וטחנו את החיטה נוצר קמח. לקחנו עוד שלוש נשים, וקערה גדולה מכלי חרס ושמנו בה מים וקמח, לשנו את הקמח והמים עד שנהיה בצק. אחרי שהבצק היה מוכן לקחנו קצת מלח ושמנו בתוך הקערה, עיבדנו את הבצק, ולקחנו קצת מלח של פסח על מגש, הפרשנו קצת חלה,זרקנו לטבון ואמרנו "ברוך אתה ה' נפש חלה". בהמשך חתכנו קצת מהבצק, גלגלנו אותו על הקמח. אחת מהנשים מעכה ושמה על המכבשה, שיהיה דק דק ,שמנו על הקירות של הטבון, נענענו את הבצק שלא יחמיץ ואחרי שגמרנו ניקינו את הקערה והתחלנו את הנגלה הבאה.
 
מורה מנחה: הדס אוחיון תשע"ו 2016

מילון

מוהר
מֹהַר הוא תשלום שניתן באופן מסורתי ממשפחת החתן למשפחת הכלה. נוהג זה נפוץ בחברות מסורתיות, בהן עבודת האישה חיונית למשפחתה. בדפוס מגורים פטרילוקלי (האישה עוברת לגור בקרבת משפחת הבעל), מטרתו של המוהר הוא לפצות את משפחת הכלה עבור כוח העבודה שהם מפסידים.

שרק
כסף שנותנים לאבא כשהוא נותן את ביתו.

ציטוטים

”תודה לה' על כל מה שהוא עושה “

הקשר הרב דורי