מאגר סיפורי מורשת

שלום שמי מאיר, נולדתי בפרס עליתי בן שנה לארץ בשנת 1951. עלינו לישראל במטוס, כשעלינו למטוס ראינו אישה עם עגלה ובעגלה הייתה תינוקת. אימא שלי ראתה שקשה לה, היא נגשה לעזור לה היא הרימה את התינוקת וראתה תינוקת יפה ואמרה אני רוצה שהתינוקת הזו תתחתן עם הבן שלי כשיהיו גדולים… כך אמרה ולא ידעה שניבאה.

כשהגענו לישראל גרנו בקריית שמונה "בחלותה" גרנו בפחונים, היה לנו דגל שתלינו אותו על מנת שנדע היכן אנחנו גרים כי הפחונים היו דומים אחד לשני אי אפשר היה להבדיל ביניהם… אומנם היו לנו חיי חברה לכל הילדים, שיחקנו והשתוללנו, אבל התנאים בעיקר בחורף היו קשים. היה גשם וקר.

כשהגעתי לגיל 18 התגייסתי לצבא, סיפחו אותי לחיל חימוש והתפקיד שלי היה נהג לאחר שסיימתי את שירותי הצבאי חזרתי לקריית שמונה, אתם זוכרים את התינוקת שאימא שלי עזרה לאישה לעלות למטוס… אז שתדעו שאימא שלי לקחה אותי להכיר לי לאישה זו הייתה התינוקת הזו. בזה נסגר המעגל… כן הבנתם נכון, התחתנתי איתה.

עברתי הרבה דברים בחיים חלקם קשים ועצובים וחלקם שמחים, אבל דבר אחד מרגש במיוחד קרה לי: בגיל 65 בעודי עובד כמאבטח בבית ספר חרדי בנתניה, פנה אלי רב בית הספר על מנת שאשלים להם מניין, הסכמתי, אבל סיפרתי להם שלא חגגו לי בר מצווה ואני לא יודע אם אני יכול להשלים מניין. הרב הופתע מאוד מהתשובה. שיתפתי את הרב בסיפור שלי שבתקופה ההיא תקופת הצנע, המצב הכלכלי היה קשה מאוד ובגלל זה לא חגגו לי בר מצווה, וכך קיבלתי את הדברים ולא כעסתי או התלוננתי פשוט ככה.

רב בית הספר שסיפור שלי נגע לליבו הודיע, נחגוג לך בר מצווה כמו שצריך הוא ומנהל בית הספר ארגנו לי ערכת תפילין חדשה וציצית ובאותו היום של החגיגה כשעליתי לתורה בפעם הראשונה והנחתי תפילין התרגשתי מאוד מאוד. זהו אירוע שלעולם לא אשכח אותו. כאילו חזרתי אחורה בזמן.

כל הילדים כמובן הוזמנו להשתתף בחגיגת בר המצווה המאוחרת שלי זו הייתה חוויה מאוד מרגשת לחגוג בר מצווה כן, כן בגיל 65.

אני זכיתי ב"ה לחגוג בר מצווה לילדיי והתרגשתי איתם, מחכה כבר לחגוג לנכד הבכור גם בר מצווה.

הלוואי שבעז"ה אזכה בבריאות איתנה.

הזוית האישית

שירה אברהמי: למדתי מסבי את הרצון לעלות לארץ.