מאגר סיפורי מורשת

כאשר הצטרפתי לתכנית הקשר הרב דורי לא היה לי ספק באיזה נושא אבחר. מאז שאני זוכר את סבא בועז, בערבי ראשון, שני, רביעי וחמישי הוא עסוק. אז הוא לובש את חליפת הקראטה הלבנה שלו, חוגר למותניו את החגורה השחורה שלו והולך לדרכו.

אני חש הרגשת ביטחון כשאני ליד סבא בועז. הוא בעל דרגה דאן 3 בקראטה.

סבא בועז בעל דרגה דאן 3 בקראטה

פעם שאלתי אותו: סבא, למה התחלת להתאמן בקראטה? וזה הסיפור שהוא סיפר לי:

לפני שנים רבות הלכתי עם יניר, הדוד שלך, שהיה אז בן שלוש, לחוף הים בעיר בת ים בה גרנו. כל רצוננו היה ליהנות מהמים ולשחק בחול. לפתע הגיעו שני בחורים צעירים והחלו לשחק לידינו במטקות. ביקשתי מהם בנימוס זוזו מעט כי הכדור עלול לפגוע בילד. הם סירבו והמשיכו במשחקם. ואשר חששתי אכן ארע. הכדור פגע ביניר. הוא נידהם מהפגיעה ואני קמתי כדי לכעוס עליהם. הם, במקום להתנצל ולעבור למקום אחר, התנפלו עלי והחלו לחבוט בי עם המטקות שלהם. מיותר לומר שחזרתי הביתה מוכה, חבול ועם "פנסים" כחולים בעיניים. אז נשבעתי שכזה דבר לעולם לא יחזור על עצמו, וכי לא יהיה מצב בו לא אהיה מסוגל להגן עלי ועל משפחתי. באותו השבוע נרשמתי למועדון לימודי קראטה, ואני מתמיד בכך עד עצם היום הזה.

יכול אני להעיד על סבא בועז שהוא אכן חזק ובעל עוצמה. ברבות השנים הוא הצליח לשכנע את אימי ואבי להתאמן גם כן, ועל כך יסופר בהמשך.

קראטה מהו?

סבא, שאלתי, מה פירוש המילה קראטה, באיזו שפה המילה הזאת?

קראטה היא אומנות לחימה ששורשיה נעוצים באומנויות הלחימה של היפנים.

פירוש המילה קראטה הוא: "יד ריקה". השליטים הקדומים ביפן אסרו על התושבים לשאת נשק מחשש למרידות. האיסור הביא את התושבים לפתח שיטות לחימה בידיים ריקות כשהם משתמשים בגוף בלבד כגון: הגנות, בעיטות ומכות ידיים למקומות רגישים בגוף. כמו כן הם פיתחו לוחמה בעזרת הכלים החקלאיים שלהם. כל זאת כדי לקיים את האיסור של נשיאת נשק.

ברבות השנים הפך הקראטה למקצוע לימוד בבתי הספר והוא הוכר כאומנות לחימה יפנית מסורתית. באימוני הקראטה קיימים דרגות לימוד. לכל דרגה יש צבע חגורה משלה. החניכים המתקדמים חוגרים את החגורה השחורה. החגורה השחורה גם נחלקת לרמות החל מדאן 1 ועד דאן 10.

אימון הקרטה נעשה בשלושה מישורים:

1. לימוד הטכניקה של האומנות הכוללות תנועות ידיים, רגליים, נשימה, חישול הגוף וחיזוקו.

2. ביצוע קאטות, קאטה היא סדרת תנועות ותרגילים המבטאים קרב. בקאטה קיימות תנועות הגנה ותנועות התקפה.

3. ביצוע קרב מול יריב. הקרבות מנוהלים בביקורת מלאה כדי למנוע פגיעות.

כיצד הפכה החגורה השחורה לחגורה לבנה?

בתקופה בה התחלתי את צעדי הראשונים בלימוד אומנות הקראטה גרנו בעיר בת ים. במשך 10 שנים תמימות, מגיל 30 ועד גיל 40, התאמנתי בהתמדה ובשקידה. אימונים אלו כרוכים, על פי מיטב המסורת היפנית, בהשקעה רבה: פיתוח הכושר הגופני, חיזוק ושליטה בגוף, שיפור הקואורדינציה, יכולת ריכוז, ובכלל שינוי באורחות החיים. אציין, שלכבוד ההדדי בקרב המאמן והחניכים, ואפילו לאולם האימונים יש משמעות רבה באומנות הקראטה, והדבר בא לידי ביטוי גם מחוץ למזרן, כלומר בין אדם לחברו. השקעה זו נשאה תוצאות.

עליתי וטיפסתי בסולם צבעי החגורות עד שהגעתי לחגורה השחורה.

הרגשתי שאני ממלא את ייעודי בהגנה על עצמי ובעיקר על בני משפחתי. המיומנויות שרכשתי לימדו אותי שאיפוק אינו ביטוי לחולשה. ההפך הוא הנכון. האיפוק בא ממקום של הכרה ביכולות שגלומות במתאמן וזה מוקרן כלפי חוץ ומשמש כחגורת מגן. במקרה הצורך יכולות אלה תתממשנה ותפעלנה בצורה היעילה ביותר.

כשהייתי בן 40 עברנו מהעיר בת ים לעיר פתח תקווה. תקופת מה עוד המשכתי לנסוע ולהתאמן בבת ים אך הדבר גזל ממני זמן רב, מה עוד שנולדה ביתי הקטנה שירן (דודתך האהובה) והייתי צריך להיות יותר בבית. בפתח תקווה לא מצאתי מועדון העוסק באותה שיטת הקראטה שלמדתי. לא השלמתי עם העובדה שאפסיק להתאמן. במשך שנים חיפשתי מועדון בו אוכל להתאמן ולהתפתח.

ואז זה קרה. בקרבת ביתנו ניפתח מועדון חדש לאימוני קראטה אבל בשיטה שונה מזו שאני התאמנתי והייתי מורגל בה. לימוד שיטה אחרת דורש להתחיל הכל מחדש. ידעתי שאם אני לא נכנס למסגרת זו כעת, לעולם לא אעשה זאת יותר. הוצאתי מהארון את החליפה שהייתה מגוהצת ומקופלת בכל אותה עת, מצאתי את החגורה הלבנה איתה התחלתי להתאמן בראשית דרכי, ובהתרגשות רבה עליתי על המזרן.

יוצאים למסע חדש

פתגם סיני עתיק אומר ש"גם מסע של אלף קילומטרים מתחיל בצעד קטן אחד". אימוני הקראטה מדומים למסע ארוך ולדרך אותה בחרנו ללכת בה. יש צורך רק בפסיעה הראשונה. ובכן יצאתי למסע החדש. מסע זה חייב שייעשה ללא קיצורי דרך, וכדי להצליח בו אין לדלג על שום שלב.

כאן עלי להסביר שאומנות הקראטה היא בת מאות שנים וקיימים בה זרמים שונים ומגוונים כפי שפיתחו אותם ראשי אותן שיטות. כל שיטה מגלמת בתוכה מסורת ארוכת שנים ויש להתמיד ולהשקיע בלימודה. בכל אימון הרגשתי כיצד אני הולך ופוסע בבטחה בדרך החדשה שבחרתי בה.

הכישורים שהיו מוטמעים בי מאימוני הקודמים עזרו לי לא מעט וההתקדמות הייתה די בוטחת. זכור לי כשהייתי מתאמן עם בן זוג ותיק בשיטה ואילו אני עם חגורה לבנה, מיד הייתה עולה השאלה: זוהי הדרגה האמיתית שלך? זה רק מוכיח שהיכולות נשארות בגוף, הגוף "זוכר" את מה שהשקענו בו.

בתמונה זו אני מצולם עם ראש השיטה העולמית מאוקינאווה שביפן (עדיין בחגורה לבנה), שמגיע מדי פעם לארץ כדי לקיים אימונים מיוחדים.

אימא ואבא מצטרפים

אימא שלך שגית, הייתה בצעירותה מתעמלת מוכשרת מאין כמותה. אין כמעט תרגיל קרקע שאותו לא יכלה לבצע.

שירותה הצבאי היה במשרד הביטחון במחלקת השיקום. בתום השירות היא נותרה ללא מסגרת של פעילות גופנית. לא היה צריך הרבה כדי לשכנעה לבוא ולהצטרף אלי לאימונים. גם היא, כמוני, השקיעה והתמידה באימונים. הכישרון הטבעי שלה בא לידי ביטוי ביכולות פיזיות, בגמישות, בזריזות, באומץ לב ובמוטיבציה והיא הגיעה לחגורה הירוקה. אין אושר יותר גדול מזה לאבא מאשר להתאמן לצד ביתו ולראות אותה פוסעת ומתקדמת בבטחה באותה הדרך. לא מעט קרבות היינו מנהלים בינינו והיא הייתה מתלוננת: אבא – אתה מכאיב לי, אך היא עמדה בהם בגבורה.

כשאימא הכירה את אבא אייל והוא ראה אותנו מתאמנים יחדיו, הוא התלהב כל כך והחליט גם הוא להצטרף אלינו. איזה מראה מלבב זה לראות שלושה בני משפחה קרובים כל כך מתאמנים יחד ברצינות כה רבה. בגלל ההריונות של אימא היא נאלצה להפסיק להתאמן, אך אבא המשיך בכך התקדם והגיע אף הוא לחגורה השחורה.

בעצם, אנו ממשיכים, אבא אייל ואני, להתאמן יחד, באותו מועדון ועל אותו מזרן עד עצם היום הזה.

אבא ואימא באימון בשפת הים

עליה בדרגות

סבא, אני יודע שבקראטה קיימים מספר סגנונות. מהו הסגנון שלך?

הקראטה הינו אומנות לחימה ששורשיה הם במזרח הרחוק. אומנות זו אפופה בקודים תרבותיים שחלקם הגיעו מהמנזרים. מי שמתרגל אומנות זו מאמץ לו דרך חיים. באומנות הקראטה קיימים שני מסלולים: המסלול התחרותי והספורטיבי שההישגים בו נקבעים על פי חוקים וכללים, והמסלול המסורתי שיונק את דרכו מאותן מסורות עתיקות שמקורן במזרח. סגנון הקראטה שבו אני בחרתי להתאמן הוא הסגנון המסורתי "גו ג'ו ריאו".

חלפו השנים, ובחגורה השחורה התקדמתי גם כן בדרגות: דאן 1, דאן 2 וכעת דאן 3. מעבר משלב לשלב דורש העמקות נוספות, לימוד טכניקות מתקדמות, קאטות חדשות, קרבות מול יריבים וכמובן מבחנים.

כל תנועה חייבת להיות מדויקת

סבא מדריך קראטה

סבא, שאלתי, האם לאחר כל כך הרבה שנות אימונים לא חשבת שגם אתה תוכל להדריך?

אכן, מחשבות אלה עלו במוחי לא פעם וכשהרגשתי שאני בשל לכך התחלתי בלימודי הדרכה. הלימודים ערכו למעלה משנה ובמסגרתם הייתי חייב לעמוד בהתחייבויות עיוניות ומקצועיות, אותן עברתי בהצטיינות והוסמכתי כמדריך קראטה.

היום, לבד מאימוני הסדירים אני לוקח חלק בהדרכת החניכים בארגון הקראטה שלנו. הדבר גורם לי לסיפוק ולנחת בראותי כיצד הם משקיעים ושואפים להתקדם.

סגירת מעגל

בפרויקט זה סיפרתי על סבא שלי, בועז, ועל האומנות בה הוא עוסק. כמו כן סיפרתי על הורי, שגית ואייל, שהלכו בדרכו ופנו גם כן לעסוק באומנות זו. אבי ממשיך בכך עד היום ומתאמן יחד עם סבא, והרי הוא בתמונה שלפניכם.

אני מתאמן בהתמדה ב"דניס השרדות" כמה שנים והגעתי לחגורה כחולה

אוסיף ואספר שבעקבות משפחתי גם אני ואחי עוסקים באומנות זו.

אחי הצעיר, נוהר, מתאמן גם הוא והגיע לחגורה ירוקה

כשאנו נפגשים עם סבא, הוא בודק אותנו אם השרירים והעצמות האם הם מחוזקים. ותמיד יש מקום לשיפור נוסף. הייתם צריכים לראות את אלה של סבא.

אומנות הלחימה עוברת במשפחתנו כחוט לאורך שלושה דורות: סבא, אבא, נכד. אני בטוח שהיא תמשיך גם בדורות הבאים.

הזוית האישית

רעי: מורשתו של סבי –  למדתי מסבא שמהתרבות העמוקה הגלומה בקראטה שעיקריה הם: הבלגה ואיפוק, אורך רוח, כבוד הדדי בין הבריות, התמדה, העצמה אישית, אנו שואבים המון כוחות, פנימיים וחיצוניים, אשר עוזרים לנו להתמודד וגם להכניע את הקשיים אשר מתעוררים במהלך חיינו הן כפרט והן כחברה. זוהי המורשת שבדרכו שלו סבא הנחיל לנו.