מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

חברים מקיבוץ גלויות בשכונה

מירי חלפון ונכדה דן חצור
דן משחזר תמונת ילדות של סבתא מירי
על ילדותה של סבתא מירי חלפון

לסבתא שלי אין סיפור עלייה כי היא נולדה בישראל לפני חמישים ותשע שנים. שמעתי מסבתא סיפורי עלייה של הוריה של סבתי, מהם הבנתי כמה חשוב ואיזה מזל שמדינת ישראל הוקמה ושעלו לארץ אנשים ממדינות שונות: מרומניה, ממרוקו, מגרוזיה, מרוסיה וכו'

אמה של סבתי חיה מספר שנים במעברה בשכונת שמן בחיפה, היא מתארת חיים שמחים ומאושרים למרות העוני הרב, והתנאים הקשים (לא היו מים חמים בברזים, צפיפות ועוני).

השכונה, מתוארת בסיפורי סבתי כמשהו משמעותי בחייה. בסיום יום הלימודים, מגיעים הביתה, אוכלים ו"יוצאים החוצה". בחוץ היינו נפגשים עם כל החברים, חברי השכונה בגילאים שונים, כולם שיחקו עם כולם. משחקי הרחוב, השכונה נשמעים לי מהנים מאוד, אך סיפורי סבתי בתקופת המלחמה הם המעניינים ביותר. סבתא מתארת סיפורי "חסמבה".

ב"מלחמת יום הכיפורים" סבתי הייתה בת שתים עשרה, כל החברה בשכונה היו חדורי מוטיבציה לעזור בכל דבר.

בבוקר יום המלחמה אביה של סבתי, סבא רפי, הטיל עליה משימה חשובה: כאשר תשמעי ברדיו את הסיסמה "מים עמוקים" רוצי הכי מהר שאת יכולה לקרוא לי מבית הכנסת. סבתי הייתה חדורת מטרה, היא רצה בכל כוחותיה לבית הכנסת, קראה לסבי והוא יצא למלחמה.

כאשר הייתה צפירה, כל ילדי השכונה התכנסו בבית הקרוב ביותר. באחת הצפירות שחקנו ליד ביתה של אדית, החברה הרומניה שלי, בביתה גרו אמה, אביה וסבתה. בהזדמנויות אלו נפגשה סבתי עם התרבות הרומנית ולמדה להכיר תרבות ודרך חיים שונה מאלו שהורגלה להם. המגורים המשותפים עם הסבתא, המאכלים, המוסיקה ועוד.

אדית היא בת יחידה להוריה, וסבתה היא היחידה ששרדה את מלחמת העולם השנייה במשפחתם. סבתה בכל הזדמנות ניסתה לספר את סיפור חייה, כיצד שכנתה ההונגריה (טרנסיבניה, גבול הונגריה, רומניה), הצילה אותה והסתירה אותה בבור בחצרה. כיצד היא סיכנה את חייה והצילה את מיוצה – סבתה של אדית? אך חברתי סירבה לשמוע את הסיפור של סבתה, היא כל הזמן התחמקה והיו לה תירוצים שונים ומשונים.

היום אני מבינה שאדית חברתי היקרה לא יכלה להכיל ולהתמודד עם הסיפורים הקשים של סבתה. מכך יצא, שסבתי היא זו שהקשיבה מרותקת לסיפורי השואה של מיוצה, סבתא של אדית חברתה הרומניה. לעומת זאת, חברתה של סבתי תמיד העדיפה לבוא אל ביתה של אמי, בעיקר בכל הקשור לאוכל.

סבתי מספרת על פעם אחת, לקראת ראש השנה, אדית במשך שבוע שלם ביקשה מהוריה להצטרף לארוחת חג בביתה של סבתי, היא התחננה, בכתה עד שהוריה התרצו. ארוחת חג בביתה של אדית כלל את אדית, אמה, אביה וסבתה. לעומת זאת ארוחת חג אצל סבתי כלל דודים בני-דודים, סבים ועוד. כמובן שבאותו חג הוזמנו גם הוריה וסבתה של אדית לארוחת החג, וזה החג שסבתי מזכירה תמיד כחוויתי ומהנה במיוחד.

לסיכומו של הסיפור, כיוון שסבתי לא חוותה את הקמת המדינה, או עלייה ממדינה אחרת בחרנו להתמקד בסיפור ילדותה של סבתי בשכונה המגלמת בתוכה "קיבוץ גלויות", שכנים מגרוזיה, מרוסיה ועוד.

סיפור נוסף בהקשר לחגים וקיבוץ גלויות קשור ליום ה"מימונה", שבו כל השכונה: הרומנים, הבולגרים, הפולנים, הרוסים וכולי היו מגיעים לארוחה מיוחדת בסיום חג הפסח בבית סבתי ובביתם של השכנים יוצאי מרוקו ונהנים ממאכלים מיוחדים וטעמים מאוד.

מדבריה של סבתי עולה שאירועים רבים שהיא חוותה בילדותה, מערבים את "השכונה" חבריה מהשכונה, אירועים שמחים כמו ערבי חג, או עצובים כמו המלחמה, בכולם מעורבים החברים בשכונה.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת "תכנית הקשר הרב דורי", בבי"ס המשתלה, תל אביבי. שנת תש"פ (2020). המורה המובילה – שלומית שורצקי.

מילון

מלחמת יום הכיפורים
המלחמה פרצה ב-6 באוקטובר 1973- יום כיפור, בהתקפת קואליציה של צבאות מדינות ערביות נגד ישראל, בהובלתן של סוריה ומצרים, שנתמכו על ידי חילות משלוח מארצות ערב, בעיקר מעיראק ומירדן. המלחמה התרחשה בעיקר בסיני וברמת הגולן, ונמשכה עד 24 באוקטובר 1973, יום כניסת הפסקת האש לתוקף. חילופי אש נמשכו עד 26 באוקטובר בחזית המצרית בסיני ועד מאי 1974 בחזית הסורית ברמת הגולן בתום מלחמת ההתשה במובלעת הסורית.(ויקיפדיה)

ציטוטים

”היום אני מבינה שאדית חברתי היקרה לא יכלה להכיל ולהתמודד עם הסיפורים הקשים של סבתה.“

הקשר הרב דורי