מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

חברות אמת חוצה גבולות

סבתא אגי ונכדתה שיר
אני בגיל שנה עם הורי בפתח הבית
כולנו רקמה אנושית אחת

שמי אגנטה (אגי) הלפרן לבית ברקוביץ.

תמונה 1
אני עם אחותי יולי והורי בגיל שנה

בגיל ארבע עשרה, בשנת 1963,עליתי לארץ מרומניה עם הורי ואחיותיי.

אמי נצולת שואה, היתה במחנה אושוויץ/ בירקנאו, ברחה ממצעד המוות והסתתרה בבית נטוש, וכך שרדה. אבי גויס בכפיה לפלוגות העבודה בצבא הונגריה. בסיום המלחמה התנדב לצלב האדום הבינלאומי והצליח להחזיר לרומניה פליטים רבים מאירופה כולל את אמי.

מרגע שקמה מדינת ישראל בקשו הורי לעלות לישראל אבל רק בשנת 1956 לאחר מלחמת סיני קבלו אישור להגיש בבקשה להגירה.

בשבע השנים בהם חיכינו לאשרת עליה לישראל סבלנו מקושי כלכלי וסביבתי, את אבי פיטרו מהעבודה במפעל, היה קושי רב להתפרנס בחברה קומוניסטית בה אין מקום ליוזמה פרטית ועסקים קטנים.

אותי העמידו לפני כל בית הספר, טענו שאני בוגדת בעם ובמדינה אם אינני רוצה לחיות בה יותר והורידו לי את העניבה האדומה – שקבלתי יחד עם כל הכיתה שנתיים קודם כאשר צירפו אותנו למפלגת הקומוניסטים הצעירים. עד היום אני מרגישה את ההשפלה והכאב.

 

תמונה 2
כל התלמידים ללא העניבה האדומה הם יהודים

נקודת האור בימים הקשים היתה חברתי ליאנה שאותה הכרתי בכיתה א' ומאז לא נפרדנו. היא ילדה נוצרייה, תלמידה מצטיינת  מבית אמיד ומשכיל מאוד. אני ילדה עניה, מבית יהודי, תלמידה טובה מאוד ושקטה ומופנמת.

לפני עזיבתנו את Baia Mare , עיר הולדתי, אביה של ליאנה שהיה פקיד גבוה במפלגה עזר לנו מאוד עם ההכנות לעליה וכל הניירות הרבים שהינו צריכים למלא.

בתקופה בה אנו עלינו ארצה, הותר ליהודי מבוגר שעזב את רומניה לקחת עמו חפצים במשקל 70 ק"ג, ילד 20 ק"ג. חפצי ערך כמו תכשיטים, ציורים, אמנות רומנית, רהיטים, שטיחים היו אסורים. חלקנו חלק מרכושנו למשפחה ולחברים, אבל לא הצלחנו למכור כלום כי הרומנים ידעו שבסופו של דבר הכל יישאר בביתנו והם יוכלו לקחת לאחר עזיבתנו.

אביה של חברתי הציע לקנות לליאנה את העגילים שקבלתי לבת המצווה – זיכרון לחברות ביננו.

במשך כל השנים ליאנה ואני שמרנו על קשר, בתחילה מכתבים פעמיים, שלוש בשנה, תמונות מאירועים שונים, חבילות בתקופת השפל של צ'אושסקו, אחר כך טלפונים והיום דואר אלקטרוני וביקורים. נפגשנו פעם ראשונה בבודפשט לאחר 40 שנים שלא התראינו, הרבה בכי, אבל גם הרגשת רווחה והמשכיות כאילו לא עברו כל כך הרבה שנים.

הרבה שנים לא רציתי לנסוע לרומניה, ביום הולדתי הששים בעלי החליט שזה הזמן לבקר בעיר הולדתי. התארחנו אצל ליאנה ובעלה שבוע, טיילנו בעיר, ובסביבה. לא זכרתי מקומות רבים. שנים של הדחקה עשו את שלהם. נהנו מהמפגש ומקבלת הפנים החמה. ראינו מקומות יפים ומיוחדים.

ליאנה ובעלה ביקרו בארץ ונהנו מאוד. הם נוצרים אדוקים שמאמינים שכל נוצרי צריך לבקר לפחות פעם אחת בישראל.

לפני שנתיים התארחנו אצל ליאנה ובני משפחתה בחג המולד, נפגשנו עם כל המשפחה המורחבת שהכירו אותנו רק משמועות. בטקס חלוקת המתנות לחג נתנה לי ליאנה את העגילים שלי שאביה קנה לה ושלעולם לא ענדה. לאחר הבכי המשותף וההתרגשות הרבה סיפרה חברתי שתמיד רצתה להחזיר לי את העגילים, רק לא ידעה איך. לאחר התייעצות משפחתית הוחלט שחג המולד מתאים ביותר.

העגילים שהוחזרו לסבתא מליאנה

תמונה 3
העגילים שקיבלתי לבת המצווה וחברתי ליאנה החזירה לי אחרי 50 שנה

השנה, בקיץ נסענו כל המשפחה לטיול שורשים בעיר הולדתי. התארחנו לארוחות טעימות ומשקעות אצל ליאנה ואחותה מריאנה. בקרנו באתרים רבים בעיר ובסביבה, כולם נהנו מאוד, האורחים והמארחים.

תמונה 4
כל המשפחה המורחבת מתארחת אצל חברתי ליאנה אוגוסט 2017

חזרנו למקומות בהם הסתובבתי כילדה. לאט, לאט עם הגיל הזיכרונות הטובים מתגברים על הזיכרונות הרעים. חמישים וארבע שנים של חברות, לעתים בתנאים לא קלים פרחו וממשיכים לפרוח בגלל הכבוד אחת לשנייה, הידידות, עזרה הדדית ואהבה ללא תנאי, ללא התייחסות לדת או מוצא אתני.

הזוית האישית

שיר הברפלד: למדתי על ילדותה של סבתא ברומניה ועל חברות האמת שלה ושל חברתה ליאנה.

מילון

חוק השבות
חוק שמאשר לכל יהודי לעלות לארץ. חוק השבות, תש"י–1950 הוא הביטוי החוקי המרכזי להיותה של מדינת ישראל מדינת העם היהודי כולו. החוק התקבל בכנסת ב-5 ביולי 1950 (כ' בתמוז ה'תש"י), בעקבות יוזמה של חבר הכנסת זרח ורהפטיג ממפלגת "הפועל המזרחי". החוק מעניק לכל יהודי שהביע את רצונו להשתקע בישראל את הזכות לעלות לישראל ולקבל תעודת עולה, ויקיפדיה

ציטוטים

”כולנו רקמה אנושית אחת“

הקשר הרב דורי