מאגר סיפורי מורשת

ילדותי במשפחה המורחבת

לאמא שלי היו 13 אחים ואחיות. אח אחד גר בקיבוץ כפר בלום, ארבעה אחים ואחיות גרו בראשון לציון וכל השאר גרו בתל אביב, כולל ההורים שלי.

גרנו בדרום תל אביב ליד רחוב לוינסקי כולל סבא וסבתא שבנו בית ברחוב המשביר. כל הבית 2 קומות. בקומת הרחוב היה בית חרושת לנעליים שסבא שלי הקים. את הציוד הביא איתו מריגה (בירת לטביה) כאשר עלו ארצה, בשנת 1920.

חגים אצל סבא וסבתא

בכל שבת התכנסנו כולנו אצל סבא וסבתא. בחגים היו באים גם בני המשפחה מראשון לציון. את כל החגים חגגנו ביחד. היינו 20 נכדים. ה"רחוקים" שבאו מראשון לציון התפזרו בין הבתים. כל משפחה גרה בשני חדרים או שלושה. שמו מזרונים על הרצפה וכך ישנו. אף אחד לא הרגיש שחסר לו משהו. כולם היו מרוצים, בעיקר הילדים.

ומה שהיה הכי חשוב: היינו מאושרים!

בתמונה: ביתם של סבי וסבתי

העוצר הגדול

אני נולדתי בתקופת המנדט הבריטי. הבריטים היו מחפשים מדי פעם פעילי מחתרת חברים ב"הגנה" ב"אצ"ל" וב"לח"י", שהיו נלחמים במנדט הבריטי, למען הקמת המדינה. כשהייתי בת תשע, הבריטים הכריזו על עוצר של ארבעה ימים, כדי לחפש את הפעילים. אסור היה לצאת מהבית, ברחוב הסתובבו חיילים בריטים עם כומתות אדומות שקראנו להם "כלניות", בגלל הכומתה האדומה. כל יום נתנו שעתיים לצאת לקניות של אוכל. במסגרת החיפושים באו גם אלינו הביתה כדי לחפש את הפעילים.

מלחמת יום כיפור

בשנת 1973, ביום כיפור בשעות הבוקר צלצלו לבעלי מהצבא וביקשו שיבוא לשם. הוא מאוד התפלא שביום כיפור "עושים תרגיל" בצבא והציע לי להצטרף אליו עם הילדים. כמובן שלא הצטרפתי, לא ידענו שזו מלחמה. הוא כמובן, נשאר בצבא ואני נשארתי לבדי בביתי עם ארבעה ילדים, כאשר הקטנה בת שלושה חודשים (ביתי הילה, אמא של נכדתי גלי). היה לנו מקלט קטן בבית, שהיה מלא בציוד. יום אחד, היתה אזעקה ונאלצתי בעצמי לפנות את המקלט מכל מה שהיה בו, כדי שאוכל להיכנס לשם עם הילדים ועגלת התינוקת. היה קשה מאוד לבד עם ארבעת הילדים הקטנים.

הזוית האישית

סבתא אראלה: הפרוייקט היה מהנה מאד! שמחתי לעבוד עם גלי נכדתי וכך התקרבנו וגילינו דברים חדשים שלא היכרנו זו על זו.

נכדתי גלי: שמחתי שהיתה לי הזדמנות לעבוד עם סבתא ולהכיר את העבר שלה ולשמוע על זיכרונות ילדותה.