מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מסעו של סבא יחזקאל מסולימאניה ליקנעם

סבא ואני בבת המצווה שלי
סבא וסבתא בביקור אצל אמא שלי כחיילת בצפון
זיכרונות ילדות של סבא יחזקאל

שמי יחזקאל בר-חיים, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, וזה סיפורי:

בית ההורים

המוצא של ההורים שלי מצד אבא ילידי הארץ, מצד אמא ילידי עיראק. הגענו לארץ מעיראק לישראל. בסביבה בה גרנו לא היה ים, היו הרבה נהרות, בתי כנסת, בית ספר לא היה, היה "חדר". היו שכונות רק ליהודים שזה היה גטו מיוחד שגרו בו רק יהודים. עלינו בעליה האחרונה מעיראק בשנת 1952. שמרנו על המסורת היהודית בעיראק ואנחנו שומרים עליה עד היום. בעיראק ובארץ אנחנו חגגנו את אותם חגים. בחול המועד בפסח כל הישוב (יקנעם) חוגג את חג הסהרנה של העדה הכורדית. החוויה שהכי זכורה לי מהבית בעיראק הייתה החגים, שהיו שונים ממה שקורה בארץ. בארץ קונים במכולת מצות וחרוסת ואת כל זה היינו עושים לבד פעם בעיראק.

עלינו לארץ מהרבה סיבות, אך הסיבה העיקרית היא אהבת הארץ. מי שהציע את הרעיון לעלות לארץ הייתה הקהילה והמנהיגים של העדה. הבית הראשון שלנו בישראל היה במעברת יקנעם. בשנת 1958 עלינו לשיכון בשכונת הוותיקים שבה אנחנו גרים עד היום. בארץ ,על אף הקושי, הרגשנו מצוין. הקושי במעברה היה בעיקר משום שלא היה חשמל ומים זורמים, אבל הייתה לנו תקווה לעבור לשיכון ואכן זה קרה. חיינו בצריף במעברה, היו לנו 3 צריפים: אחד לסבתא רבאת ולדודה, ושני צריפים להורים ולדודים שלי. על אף הקושי הסתדרנו יפה, היינו מחממים מים בשביל להתקלח וגם לבשל. קשיים נוספים היו כרוכים גם בשפה והקושי להתפרנס. בשעות הפנאי שהיו לנו היינו מתאספים כל המשפחה בצריף אחד, וסבא רבא היה מספר על פרשת השבוע. שפת הדיבור הייתה בבית לרוב עברית, אבל לפעמים סבא מדבר עם האחים שלו בשפה ארמית.

ויתרנו על הרבה כדי לעלות לארץ, לדוגמה – ויתרנו על הבית שהיה לנו, על הרכוש והחנות של סבא רבא יוסף. יש הרבה סיפורי עלייה להורים, אבל הסיפור העיקרי הוא שעלינו על המטוס האחרון שעזב את בגדד עם הרבה אסירים ציונים שהיו כלואים בבית סוהר שבו סבא רבא היה גם. אנחנו לא מתחרטים על כך שעלינו. אנחנו שמחים מאוד כי זאת הארץ שהבטיחו לכל עם ישראל. אני נמצא בארץ כבר 67 שנים. אנחנו לא רוצים להחזיר את הזמן לאחור כי טוב לנו פה, לחיות רק עם יהודים. החוויה שהכי זכורה לי מהחברה בארץ זה המצעד הצבאי בכל יום עצמאות והחגיגות יחד עם כל המשפחה המורחבת. הקשר עם המשפחה המורחבת בא לידי ביטוי בשמחות ובחגים, עם הפעילות שעשינו במעברות ובטיולים עם ההורים והילדים להכיר את הארץ. כאן בארץ שמרנו על אותם המאכלים שנהגנו לאכול בעיראק, למשל: בחנוכה עושים קלוצ'ה, בפורים תמרים מטוגנים עם ביצים ולחם מיוחד, בפסח היינו מכינים את כל המאכלים שעשויים מאורז.

זיכרונות ילדות

החברים שלי היו מהכיתה והחלק הגדול היה של חברים ביישוב גם היו איתי בגולה ביחד. בישוב כולנו היינו ביחד במעברת יקנעם. משחקי הילדות שהיו לנו היו: משחקי גולות וגם משחקים לפי החגים, למשל סביבונים, תחפושות בפורים ובפסח שיחקנו באגוזים. בשעות הפנאי היינו הולכים בחורף לקטוף פטריות ביער, היינו עושים ביחד שיעורים כמה תלמידים ומשחקים תופסת. שם בית הספר בו למדנו היה 'בית ספר ממלכתי' במושבה ביקנעם, המקצוע שלמדנו היה מסגרות. היחסים שלי עם המורים היו מצוינים, לא הייתה לנו תלבושת אחידה בבית ספר, היו לנו טיולים מסביב לישוב. בעיקר זכור לי שלמדנו על יהושע חנקין במוזיאון בכפר יהושע. אני זוכר את המורה בבית ספר היסודי. שמו היה המורה עזרא. אני זוכר גם את המורה למסגרות, המורה יעקב. המקצועות שלימדו אותנו היו בעיקר עברית והנדסה. היה לנו חדר אוכל בבית ספר, שם הגישו בעיקר סלט ירקות וקציצות דגים והרבה שעועית. המאכל האהוב עליי בילדות היה קציצות דגים עם הרבה שעועית. היו לנו ממתקים ובקיץ היה לנו קרטיב. תנועת הנוער שבה הייתי היא השומר הצעיר. המדריכים היו מקיבוץ הזורע וקיבוץ משמר העמק והם בעיקר לימדו אותנו איך לשרוד בתנאי המעברה ולשמור על הניקיון, כי לא היו מקלחות בבית.

סיפור האהבה של סבא יחזקאל וסבתא אסתר

סבתא אסתר עבדה כמלצרית בבית מלון בחיפה במלון דן כרמל .סבתא, יש לציין, אפילו מלצרה כמה פעמים לדוד בן גוריון ז"ל שהיה בזמנו ראש הממשלה. סבא היה נוהג בערבי שבת ללכת לבלות במלון דן לרקוד. את ההזמנות לשתייה הייתה עושה סבתא אסתר, וככה סבא התחיל איתה. היא לא כל כך הייתה מעוניינת כי אז היה נהוג שצריכים לעשות שידוך. לקח זמן עד שבן משפחה עשה שידוך רשמי ביניהם. סבא ביקר אצל סבתא בבית וכך התחיל הקשר שנמשך עד היום. הם נשואים 51 שנה. לפני שנה הם חגגו חתונת זהב עם הדודים שלי ביוון ושבו עם הרבה חוויות. אני מאחלת להם המון בריאות, אהבה, אושר, שמחה, ועוד מלא שנים ביחד- אוהבת אתכם מלא.

הזוית האישית

הנכדה הילה: סבא ואני נהנינו מהמפגשים המשותפים ביחד בימי שישי, זה היה זמן האיכות שלנו כסבא ונכדה. למדתי מסבא פרטים על עברו ועל המשפחה. לסבא היה מאד חשוב להגיע לכל המפגשים.

מילון

סולימאניה
העיר השנייה בגודלה בכורדיסטן העיראקית. היא ממוקמת בצפון-מזרח עיראק, ומשמשת כבירת מחוז סולימאניה. העיר מונה כיום כמיליון ושמונה מאות אלף איש והיא משמשת כמרכז תרבות וכלכלה של אזור מרכז כורדיסטן. (ויקיפדיה)

סֶהֲרַנֶה
חג עממי, ללא מקור דתי, שהתקיים בעבר בקהילה היהודית בכורדיסטן במהלך חול המועד פסח או חול המועד סוכות. החל משנת 1972 נחוג הסהרנה במדינת ישראל על ידי יוצאי עדת כורדיסטן בסוכות. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”אנחנו שמחים מאוד לחיות פה כי זאת הארץ שהבטיחו לכל עם ישראל“

הקשר הרב דורי