מאגר סיפורי מורשת

שמי אלכס שטיינמן בן לסולאמיפה שטיינמן (גרינפלד) וברוך (בוריס) שטיינמן.

תאריך הלידה של אמי שנולדה באוקראינה הוא 12.9.1931. תאריך הלידה של אבי הוא 31.1.1932 גם הוא נולד באוקראינה. תאריך הלידה שלי הוא 25.11.1954, אני נולדתי ברוסיה בעיר קנדלקשה. בכל תקופת החופש הגדול נהגנו להגיע אל סבא וסבתא שלי לבלות אצלם.

העיר בה נולדתי, קנדלקשה היא מקום מיוחד. חצי שנה לילה וחצי שנה יום ללא הפסקה, טמפרטורה רגילה בין 1-5 מעלות מתחת לאפס ועד 30 מעלות מתחת לאפס. האדמה הייתה עם קרח בגובה של לפחות 5 סנטימטרים. שלג ירד בלי הפסקה אפילו בקיץ. בגלל החיים בתנאי סביבה אלו, המדינה שילמה פיצויים במשכורת לתושבים פי שניים מהשכר הרגיל.

עליתי לארץ בשנת 1990 כנשוי עם ילד ושמו מקס. עלינו בגלל שבזמן הזה ברוסיה התחזקה האנטישמיות וזה היקשה מאוד על חיינו. לדוגמה, כשסיימתי לימודים בבית ספר, לא יכולתי להרשם לאוניברסיטה רגילה. כמו כן, לא ניתן היה לקבל תפקיד בכיר. היה מאוד קשה לצאת לטייל ולעבוד בחו"ל. פעמים רבות קראו לנו בשמות גנאי וכו'.

ברוסיה גרנו בדירת שלושה חדרים. עבדתי כמנהל מפעל לתיקון אניות עם אופציה לעבודה בחו"ל והיית מסודר בעבודה. אשתי הייתה רופאת לב והיו לנו הרבה חברים ומכרים.

כשהגענו לארץ לא הייתה לנו פה משפחה, לא חברים ולא עבודה, כמובן לא בית ולא כסף. התחלנו את החיים ממש מהתחלה בלי שפה, בלי מקצוע ובלי להבין את הכלכלה ואת החוקים האחרים.

מילדותי יש הרבה מאוד סיפורים אבל בחרתי להתמקד בשני סיפורים המשמעותיים בחיי, אחד על  החג נובי גוד ואחד מאירוע במקום העבודה שלי.

נובי גוד

נובי גוד, בתרגום מילים זה שנה חדשה. בחג הנובי גוד מקבלים מתנות של פעם בשנה. נובי גוד היה החג הכי טוב לילדים, בגלל שבבוקר מתחת לעץ היו מתנות מ"מסבא חורף". חג הנובי גוד שהכי זכור לי היה בשנת 1964, כשעוד הייתי ילד.

קמתי בבוקר ורצתי לעץ ומצאתי שם חבילה של חיילי צעצוע מברזל, מכל סוגי חיילות הצבא. בתקופה ההיא לא הייתה אופציה לקנות דבר כזה בעיר שלנו. אחר כך התברר לי שאבא שלי קנה את המתנה המיוחדת הזו במוסקבה. מכל החברים שלי, רק לי היו כאלו חיילי צעצוע ומאוד התרגשתי.

כל שנה קיבלתי בנובי גוד מתנות שחיכיתי להן רציתי במשך כל השנה.

בעת תיקון ושיפוץ אניות

הסיפור השני שרציתי לשתף, הוא סיפור על אירוע במקום שבו עבדתי בחו"ל בתיקון אניות של הרוסים. זה היה בשנת 1988. כל הקבוצה גרה ביחד באנייה, כלומר, שהייתי בעבודה 24 שעות ביממה.

בזמן שהמטבח באנייה היה בתיקון ושיפוץ, קיבלנו כסף כדי לצאת ולאכול בעיר. חיפשנו חנות מכולת שניתן יהיה לקנות אוכל הכי זול, כי לא רצינו לבזבז על האוכל את כל הכסף שקיבלנו. בכסף שנותר, הייתה לנו מטרה, לקנות כמה שיותר דברים למשפחה (בגדים וכד'). מצאנו בחנות המכולת משהו מאוד זול למאכל. זו הייתה קופסה עם תמונה של כלב וחתול עליה. לא ידענו מה זה, אבל מאחר וזה היה זול אז קנינו. אכלנו  את תכולת הקופסה והאוכל היה מאוד טעים. אחר כך התברר לנו שבעצם אכלנו אוכל של כלבים, אבל נשארנו בחיים….

בתמונה רואים את הבית של סבא וסבתא שלי בעיר קנדלקשה

הקשר הרב דורי אלכס שטיינמן גלילות תש"ף – סרטון

הזוית האישית

תומר: נהנתי מאוד מהעבודה עם סבי. עצם זה שהוא ראה איך אני לומד ומי החברים שלי – זה חיזק את הקשר שלנו.