מאגר סיפורי מורשת

סיפור ילדות – סיפור משפחתו של אבי, משפחת גרשון

הורי עלו מכורדיסטאן מהעיר זאכו בשנת 1925. העליה לא הייתה במטוס, גם לא ברכב. כל המסע היה על גבי חמורים וגמלים. כאמור, המשפחה של אבי עלו לארץ כאשר הכלי הרכב העיקרי שלהם היה חמור וגמל.

מיד שהגיעו לארץ, הגיעו לעיר הקדושה צפת. כאשר הגיעו לצפת שלחו אותם במשאיות לירושלים לשכונת הכורדים בנחלאות. כל המשפחה של אבי גרו בצריף אחד גדול הורים, שישה אחים ואחות אחת. היום אנו לא מבינים איך היה אפשר אבל אז אילו היו התנאים ולא התלוננו.

לימים הכיר אבי את אימי שגרה בשכנות למשפחה. הם התחתנו ולאחר שבע שנים של נישואין אחותי הגדולה נולדה. את רוב שנותיו העביר אבי בעבודה בבנייה. בתחילה פתח מכבסה בשוק מחנה – יהודה, עסק שפועל עד היום. העסק הוא משפחתי, כל הדודים ובני הדודים עבדו לפרנסתם. אבי פירנס את כל בני המשפחה ודאג לכל מחסורם. הם חיו יחדיו בקומונה – כלומר ביחד בבית משותף. בהמשך אבי החל לעסוק בבנייה ומצבו הכלכלי היה טוב. הוא בנה לכל אחד מהאחים דירה.

 רונית בילדותה

אבי היה מראשוני הקבלנים בירושלים. הוא עבד קשה מאד קשה כל חייו. בשנת 1960 הוא בנה לנו את בית ילדותי, בשכונת בית הכרם שבה גדלתי והתחנכתי. הגענו לשכונה משפחה ברוכת ילדים, כמעט יחידים ממוצא מזרחי וכולם הסתכלו בפליאה ונדהמו איך הבית שקט ורגוע. לא האמינו שכל כך הרבה אנשים גרים בבית.

אבא שלי המשיך בעבודות הבנייה והיה לאחד החשובים מבוניי ירושלים. על שם דודי יש רחוב בפסגת זאב ששמו מאיר גרשון יקיר ירושלים, שתרם למען ירושלים ותרם כספים רבים לנזקקים ולקהילה.

מאיר גרשון – יקיר ירושלים

קיבל אות אות יקיר ירושלים על פעלו למען העדה. לאחר פטירתו הונצח בקריאת רחוב על שמו בפסגת זאב בירושלים.

הזוית האישית

רונית שושן מספרת לבזה רחל כהן את הסיפור על משפחת גרשון המפוארת בירושלים.