מאגר סיפורי מורשת

קלרה (קיילה) צוקרברג נולדה בתאריך 7.6.1948 בצ'כיה. היא למדה במרכז שפירא בדרום, בסמינר למורים ובגבעת ושינגטון. עלינו לארץ בשנת 1949, בבית שלי דיברו ידייש.

סבתא מספרת: "כשהייתי בת 5 הכיש את אבי נחש. זה היה רגע מאוד דרמטי עבורי, אני זוכרת את זה כאילו זה היה עכשיו. בגיל 5 נכנסנו ל"כפר אחים" אותו בנו לכל ניצולי השואה שעד אז חיו במעברה בקריית מלאכי. זה היה מאוד קשה (הוריה של סבתי היו ניצולי שואה). הוריי היו חקלאים שגרו ביחידת משק בכפר אחים ועד מותה, לפני כשבע שנים, אמי גרה שם. יש לי גם אח, צבי, תאום שלי, ואחות, רבקה, צעירה ממני בעשר שנים."

סבתי שירתה בנתיבות, עיירת פיתוח, והחוויות שלה בצבא היו להיחשף לאנשים שאינם יודעים קרוא וכתוב.

היא חגגה את בת המצווה שלה עם כל אנשי המושב, היא מספרת שכך היה נהוג במושב. שלכל אירוע היו מוזמנים. חווית ההתבגרות החזקה ביותר הייתה הווי במושב. סבתא מספרת: "הכרתי את יהושע (בעלי) במסיבה. הייתי מאוד דתייה והתחתנתי עם מישהו חילוני. זאת הייתה החלטה קשה מאוד אך אני שמחה שעשיתי זאת. כיום אני חילונית למרות שהדת עדיין חיה בי", מספרת סבתי. סבתי שמרה עד לאחרונה על כלים נפרדים לאוכל בשרי וחלבי, והייתה מחמירה יותר ביחס לחגים.

סבתי, כאמור, הייתה מורה חיילת בשירותה הצבאי ואחרי הצבא המשיכה במשמרת הוראה בחינוך מיוחד בבית ספר 'מפתן' בכפר סבא, בו היו בעיקר ילדים ממשפחות הרוסות או קשות יום. עד לפני כשבע עשרה שנים סבתא הייתה מחנכת בבית ספר זה, ואז פרשה וגמלאות. לדבריה היא נהנתה מאוד. כיום היא מתעמלת, הולכת להרצאות ומטיילת בעולם. היא מתגוררת עם סבי ברחוב בכפר סבא. העיקרון החשוב בעיניה, לפיו חינכה את כל ילדיה, הוא הגיבוש המשפחתי והקשר החזק בין ילדיה. היא מקפידה עד היום בעניין זה.

סיפור העלייה של סבתי

הוריי, חנה ודוב ניצלו ממלחמת העולם השנייה – השואה. מכרים הפגישו ביניהם אחרי שכל משפחתו של דב, שכללה שלושה ילדים ואישה, נשרפה בשואה. לאחר המלחמה הכירו לו את חנה סבתי, שהייתה צעירה ממנו ב-22 שנה. אחרי כשנתיים סבתי קלרה ואחיה התאום – צבי, נולדו. בשנת 1949 הם עלו לארץ כשהמקום הראשון בו היו היה בית ליד במעברה, אחר כך עברו אל קריית מלאכי, ומשם הם עברו ל"כפר אחים" שהוקם לניצולי שואה ע"ש רבקה גובר.

הזוית האישית

איליי: חוויתי חוויה מעניינת ולמדתי המון דברים שביום-יום לא היינו מדברים עליהם כמו העבר והילדות של סבתא.

קלרה: העבודה המשותפת הייתה מעניינת, היות ותוך כדי הכתיבה התגלו פרטים שהנכד החמוד שלי לא ידע, תוך כדי הראיון הוא נדהם לגלות פרטים חדשים – לכן זה היה כיף.