מאגר סיפורי מורשת

ברצוני להציג קטע מתקופת ילדותי ערב הקמת המדינה (1947-1948)

רקע

הארץ בה גרתי נקראה אז פלשתינה, א"י, והייתה נתונה תחת שלטון של המנדט הבריטי. כל מערכות הניהול והמשפט התנהלו ע"י פקידים אנגליים בשיתוף עם בעלי תפקיד יהודיים/ערבים.

הצבא שהיה בארץ היה הצבא האנגלי בו שרתו אף חיילים ממדינות שהיו תחת החסות הבריטית לדוגמא: אוסטרליה והודו.

המוסדות הלאומיים היהודיים שהיו בארץ באותו מועד כללו את הסוכנות היהודית, הקרן הקיימת והסתדרות העובדים הכללית.

הגופים הצבאיים למחצה של היהודים כללו את ההגנה והפלמ"ח במרכזה, האצל והלח"י (עדיין לא הוקם צה"ל).

לערבים שהתגוררו בפלשתינה א"י לא היה כח צבאי מאורגן. אלו כללו כנופיות שפעלו באזורים שונים בארץ ופגעו בעיקר בצירי התנועה באזורי ירושלים, תל-אביב ובאזורי ההתיישבויות החקלאיים. צבאות מסודרים היו למדינות הערביות שסביבנו, מצרים, ירדן וסוריה.

זיכרונות וחוויות אישיות מאותה תקופה

גרתי בשנים אלו בחיפה בהדר הכרמל. ביום יום אפשר היה לחוש במתח. לעתים קרובות הוכרז עוצר והוא היה כמעט קבוע בשעות הלילה. תריסי ביתנו היו מוגפים וברחובות בחוץ הסתובבו משוריינים בריטיים כשהם מאירים עם הפרוזקטורים הצמודים עליהם לתוך הבתים. התבוננתי בהם מתוך חריצי התריס.

בשעות היום כשחשבנו שהכל רגוע אנחנו הילדים היינו נוהגים לצאת ולשחק מחוץ לבית.

החיילים הבריטיים כונו על ידנו לפי צבע הכובע שלהם. פחדנו בעיקר מן הכלניות – צנחנים שהלכו עם כומתה אדומה, כשראינו אותם מרחוק רצנו חזרה מהר הביתה. הכי נחמדים היו החיילים האוסטרליים שנהגו לתת לנו סוכריות. כשהמפקדים שלהם היו מתקרבים הם היו נוהגים לומר לנו "לך מפה" ואז רצנו חזרה הביתה.

בלילות זכורים לי פעילות אנשי ההגנה והאצל שהיו יוצאים להעביר מודעות בהן  הודעות שונות לתושבים הייחודיים. בניהם היו עוטים מסכות ובידם המודעות ופחית הדבק. הילדים היו יוצאים בעקבותיהם לקרוא את המודעות. לא רחוק מביתנו עבר רחוב ההר (כך הוא נקרא בימים אלו) שהוביל מן הכרמל הצרפתי ועד לעיר התחתית. בעיקול חד של כביש זה ראינו לא פעם רכבים בריטיים שכנראה אבדו את בלמיהם מתפרקים ונופלים לתהום. (אז חשבנו שההגנה או האצל דאגו לכך).

בבתינו דברו על כך שעומדת להתקיים הצבעה באו"ם על הכרה במדינת ישראל. בחלק מן השטחים הנכללים בפלשתינה או בכ"ט (29) בנובמבר 1947 התכנסה עצרת האו"ם והחליטה על  סיום המנדט הבריטי והקמת שתי מדינות עצמאות בארץ ישראל מדינה יהודית ומדינה ערבית עפ"י  תכנית חלוקה, נקבע בהחלטה הזו כי ירושלים וסביבתה יוכרזו כשטח תחת פיקוח .

33 מדינות הצביעו בעד 13 התנגדו 10 נמנעו. נקבע ששלטון המנדט יסתיים לא יאוחר מ 1 אוגוסט 1948. הערבים הודיעו מיד כי הם מתנגדים להחלטה זו והחלו מיד בהתקפות בעיקר בצירי תנועה.

אני זוכר מעמד זדה כילד. הורי הלכו לדירת שכן ברחוב שהיה לו רדיו בבית והאזינו במתח רב לתוצאות ההצבעה באו"ם אשר שודרה בזמן אמיתי בארץ. צעקות השמחה מהדהדות עוד באוזני לאחר ביום ההצבעה.

המוני יהודים מכל הגילים ירדו לרחוב הרצל אליו התקבצו רבים לשמוח יחד בשירה ובריקודים.

המדינה בדרך הונהגה ע"י מינהלת העם,  בה' אייר תש"ח, 14.5.1948, היא התכנסה בת"א ובן-גוריון, שעמד בראשונה הכריז בה על הקמת מדינת ישראל ולאחר הכרזה זו נחתמה מגילת העצמאות.

ההחלטה על הקמת המדינה עברה בעקבות לחצו של בן גוריון על חודם של 2 קולות. 6 הצביעו בעד, 4 התנגדו, 3 נעדרו.

נאומו של בן גוריון במעמד זה מצורף. מלחמת השחרור פרצה מיד בעקבותיה וזה כבר סיפור נוסף.