מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

זכרונות ילדות בשנות החמישים והשישים

סלפי משותף
יום הולדת בגן חובה
ילדותה של סבתי אירית

שמי אירית איתן לבית רוזנשיין. נולדתי בשנת 1953 בכפר סבא, ישראל, להוריי שורדי השואה יהודה ושרה, ילידי מזרח סלובקיה – היום באוקראינה. אחות לורה שנולדה מיד לאחר תום מלחמת העולם השניה בצ'כוסלובקיה. למדתי בבית ספר יסודי "ברנר" ובתיכון "כצנלסון", אחר כך התגייסתי לחיל האוויר. נישאתי לגבי איתן וביחד הבאנו לעולם שתי בנות מקסימות, חן ועדי. במקביל לניהול חיי משפחה וקריירה בתחום המחשוב סיימתי לימודים אקדמיים, תואר ראשון במתמטיקה ותואר שני במנהל עסקים. היום השבט שלנו כולל גם חמישה נכדים מדהימים ותמרי היא הבכורה מביניהם.

זכרונות ילדות בשנות החמישים והשישים

נולדתי וגדלתי בכפר סבא, אז היא הייתה מושבה קטנה מלאה בפרדסים. בתי המושבה היו ברובם חד קומתיים עם גגות רעפים אדומים ומסביב להם גינות ירק, עצי פרי ולפעמים גם לול קטן לתרנגולות כמו שהיה בחצר של סבתי ושל דודי.

בבית הקטן בו התגוררנו היה חדר אחד לאחותי ולי, סלון ששימש בלילה חדר שינה להוריי, מטבח קטן, חדר שירותים ומקלחת וכן הול קטן בכניסה לבית בו נהגנו לשבת ולהקשיב לרדיו. במיוחד אהבתי להאזין לתוכנית "פינת הילד" ששודרה כל יום בשעות הצהרים, לתסכיתים היומיים, לסיפורים ולשירים. באחד המקרים הוכרזה תחרות בה ילדים התבקשו לשלוח סיום מומצא לסיפור שהוקרא בתוכנית. הייתי אז בכיתה א' ומספיק אמיצה בשביל לשלוח לתחרות את הסיום שלי. להפתעתי הגדולה הסיום ששלחתי נבחר להקראה באחד השידורים הבאים.

תמונה 1
חגיגת בת המצווה של בת הדודה דסי (הדסה) ל"שבט" רוזנשיין

בתקופת הצנע ובשנים הקשות שבאו אחר כך  עזרה לנו דודתי, אחותה של אימא שהתגוררה בארה"ב, באמצעות משלוח "חבילות מאמריקה". בחבילות היו פריטי מזון שונים, מסטיקים (כך גם פגשתי בפעם הראשונה את מסטיק הבזוקה), לפעמים בגדים, ובאחת החבילות חיכתה לי הפתעה גדולה ומרגשת –בובת "שירלי טמפל" מיוחדת: ראש מלא תלתלים, שמלה מפוארת ונעליים יפות. מרבית המשחקים שלנו היו מתוצרת עצמית, מחפצים שמצאנו מסביבנו, ולכן הבובה הזו היתה אטרקציה אמיתית ומקור לגאווה גדולה.

תמונה 2
חתונת אחותי ורה עם זאביק

ההורים נהגו לשתות משקה חם מצ'יקוריה (תחליף לקפה), אימא אפתה עוגות עם צימקאו (תחליף שוקולד) ואבא היה מקבל מחברים במושב בו עבד פירות הדר ובוטנים. שנים רבות אחר כך עוד היה לי מוזר לראות אנשים רוכשים תפוזים בכסף מלא בירקניה. בימי שישי אחר הצהרים עבר מוכר הארטיקים בשכונה כשקולו המיוחד נשמע למרחוק: א-ר-ט-י-ק , ק-ר-ט-י-ב, א-ר-ט-י-ק , ק-ר-ט-י-ב. טעם ארטיק השוקולד המרובע שאהבתי עדיין זכור לי היטב. בשבתות בעונת הקיץ היה אבי לוקח את אחותי ואותי לחוף הים בהרצליה. הגענו לים בהסעה ציבורית, במשאית שאספה תושבים מכל רחבי העיר. ישובים היינו על שלוש שורות ספסלים שהותקנו לאורך המשאית ואנחנו הילדים שרנו  בקול גדול: "הנה הים, הנה הים…." מיד כשראינו את הים מבצבץ באופק הרחוק.

תמונה 3
תמונת משפחתית עם בני דודים מצד אימי

כפר סבא הלכה והתפתחה ונבנו בה שיכונים חדשים של בתים משותפים בני שלוש עד ארבע קומות. עברנו להתגורר בבניין כזה כשהייתי כבת 9 בתקופה שבה כפר סבא הפכה להיות עיר. שנים ארוכות אחר כך, כאשר הלכנו למרכז העיר, נהגנו לומר שאנחנו הולכים ל"מושבה".

בשכונה החדשה הכרתי ילדים חדשים, בגילאים שונים, איתם נהגנו לשחק עד רדת החשכה. השטחים הריקים שמסביב לבתים היו למגרש המשחקים הגדול שלנו ושיחקנו בו משחקי רחוב שונים:  קלאס, חמש אבנים, משחקי אולר שבאמצעותו כבשנו שטחים באדמה, "פורפרות" על חוט שמסתובבות כמו סביבונים, גולות יפיפיות עשויות זכוכית, "דודס" (כפיס העץ שנזרק למרחק בעזרת מחבט), "גוגואים" (בתחילת הקיץ כשהבשיל פרי המשמש התחילה קדחת איסוף גרעיני המשמש לטובת משחק בגוגואים), "שני דגלים", משחקי כדור כמו "מחניים", "עמודוּ"  ועוד ועוד.

״סימני דרך״ היה המשחק האהוב עלי ביותר. מתחלקים לשתי קבוצות, קבוצה ראשונה יוצאת לדרך ובורחת מהקבוצה השנייה כאשר היא מסמנת עם סימונים מוסכמים את מסלול בריחתה עם גיר. הקבוצה השנייה יוצאת לדרך כמה דקות אחר כך  במטרה למצוא את הקבוצה היושבת וממתינה במחבוא וכמו שנעמי שמר אומרת בשירה: "סימני דרך": "…אם שכחתי את הדרך / המוכרת משנים / פה ושם בצד הדרך / נשארו לי סימנים: / חץ אחד הנה שלוח/ מצויר בגיר לבן/ לך לך אחר הרוח/ שתי פסיעות ורבע מכאן…". בתקופה זו גם התפרסם השיר השערורייתי של חיים חפר וסשה ארגוב "שיר השכונה" שתיאר באופן אוטנטי את משחקי התקופה ואנחנו – בכל פעם כאשר השיר הושמע ברדיו – היינו מתאספים סביב מקלט הרדיו ומדקלמים בע"פ את מילות השיר הארוך "חבר'ה, חבר'ה רגע, רגע, מנדל צבינגי ופושקש משחקים בכדורגל כאן אצלנו במגרש…."

והיו האוספים שכל אחד מהילדים אסף. אני אספתי מפיות, עטיפות מסטיקים ופרחים שיובשו בין דפי ספר או מחברת. האוסף ששמרתי  עליו שנים רבות היתה מחברת של תמונות וגזרי עיתונים וכתבות על אריק איינשטיין, הזמר הנערץ עלי.

והיו המכתבים. במדור "חברים לעט" שהתפרסם בעיתוני ילדים (אני קראתי את "דבר לילדים"), פורסמו פרטים וכתובות של ילדים המעוניינים לקבל מכתבים מילדים אחרים. בתקופה ההיא, לפני עידן האינטרנט, היינו עסוקים בכתיבת מכתבים לילדים שלא הכרנו. סיפרנו להם על הלימודים בבית הספר, על האוספים שיש לנו, על התחביבים שלנו ועל המשפחה. היינו ממתינים לדוור בכליון עיניים שיביא לנו את המכתב או הגלויה מהחבר הרחוק.

בכיתה ד' הצטרפתי, כמו רבים מחברי, לתנועת "הנוער העובד". פעמיים בשבוע היינו הולכים לפעולות בתנועה ולפעמים הייתי מקבלת מהורי דמי כיס לחצי מנת פלאפל שקנינו ב"מושבה" לאחר הפעולה. בבית הספר הייתי תלמידה טובה ושקדנית. גם בשיעורי הספורט. במהלך השנה היו לנו "ימי ספורט" בהם הצטיינתי באתלטיקה קלה (ריצה, קפיצה למרחק) ובסוף כל שנה נבחנו וקיבלנו תעודות על הישגים בענפי הספורט השונים. למדתי בקונסרבטוריון נגינה על אקורדיון והשתתפתי במקהלה הבית ספרית עם המנצח האהוב גבי קדמון.

המלחמה הראשונה אותה אני זוכרת היא מלחמת ששת הימים. באותה תקופה הייתי כבר בכיתה ח', השנה  האחרונה בבית הספר העממי. במהלך תקופת ההמתנה שלפני המלחמה קיבלנו הנחיות מ"הג"א" (כיום פיקוד העורף) להתכונן להאפלה בבתים כדי להקשות על הפצצה לילית מהאוויר של מטוסי אויב. הדבקנו ניירות דבק על החלונות וכיסינו אותם בשמיכות. גם מכוניות עברו "האפלה חלקית" של הפנסים והם נצבעו בצבע כהה. לא היו לנו מקלטים וחפרנו שוחות בחצר הבית ובחצר בית הספר למסתור.

בויקיפדיה מתוארת כפר סבא באותה תקופה כך: "במהלך מלחמת ששת הימים הייתה כפר סבא בקו החזית. תותחים ירדניים הפגיזו את השכונות המזרחיות, מטוסים ירדנים תקפו את מפעל "אלבר" ובהפצצה נהרגו ארבעה מעובדיו. בקלקיליה הסמוכה הוצבו תותחים ארוכי טווח והם הפגיזו את תל אביב. צה"ל כיתר את העיר הערבית והאש הירדנית השתתקה ב-6 ביוני. ב-7 ביוני 1967 השתלט צה"ל על קלקיליה ורבים מתושבי כפר סבא, שהוסר מהם איום העיר השכנה, נהרו לראותה."

אנחנו הילדים לא בדיוק פחדנו. בשכונה שלנו היה בניין גבוה בשלבי בניה אחרונים. באותו אירוע המתואר בויקיפדיה עלינו קבוצת ילדים על הגג של הבניין על מנת לצפות בהפצצות על קלקיליה. פתאום ראינו  מספר מטוסים טסים נמוך מעל ראשנו ברעש גדול. או אז התחלנו לרוץ בבהלה גדולה במורד המדרגות והגענו למטה מתנשמים ורועדים מפחד.

תמונה 4
תמונה משפחתית מלאה ועדכנית

הזוית האישית

תמר: היה לי מאוד כיף לעבוד עם סבתא ולכתוב את הסיפור שלה שאת רובו לא ידעתי.

סבתא אירית: מאוד נהניתי לשתף את תמרי בזיכרונות הילדות שלי והתכנית גרמה לי לפשפש בזיכרונות ישנים.

מילון

מדיניות הקיצוב (תקופת הצנע)
מדיניות הקיצוב הייתה מדיניות כלכלית שהנהיגה מדינת ישראל בין השנים 1949–1959, וזכתה לכינוי תקופת הצנע. מדיניות זו באה לידי ביטוי בהגבלת הרכישה של מזון ומוצרי צריכה. בתחום המזון כל אזרח שובץ לחנות מכולת קבועה שבה קיבל את מוצרי המזון הבסיסיים על פי הקצבה קבועה, תמורת נקודות שהוקצבו לו בפנקס אישי לצורך זה. (ויקיפדיה)

תַּסְכִּית
תַּסְכִּית היא תוכנית רדיו שבה מוגש סיפור או חלק מעלילה שלמה באמצעים קוליים. משתתפים בו קריינים וטכנאי אולפן המגישים את הסיפור שעבר עיבוד מתאים להאזנה. תסכיתים היו חלק פופולרי מתרבות הבידור של המאה ה-20, והיוו מרכיב חשוב בלוח השידורים של כל תחנת רדיו בעולם. (ויקיפדיה)

צימקאו
תחליף שוקולד המכיל אחוזים נמוכים מאוד של קקאו. בניגוד לשוקולד רגיל המכיל חמאת קקאו, הצימקאו מכיל שומן צמחי מוקשה או שומן צמחי מוקשה חלקית ואבקת קקאו (ומכאן שמו), ולכן הוא נחשב תחליף זול יותר. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”בכיתה ד' הצטרפתי, כמו רבים מחברי, לתנועת הנוער העובד“

”הייתי מספיק אמיצה בשביל לשלוח לתחרות את הסיפור שלי. להפתעתי הגדולה הוא נבחר להקראה באחד משידורי הרדיו “

הקשר הרב דורי