זכרונות בצל מלחמות
סיפור העלייה וההתיישבות בארץ ישראל
כאשר כולם עלו לארץ, בשנת 1951, עלינו משפחה בת שישה ילדים אני הייתי הבת הבכורה.
אחרי, אימי ילדה עוד חמישה ילדים. מייד אחרי שהגענו, הביאו אותנו ל"שער העלייה" מעברה למרגלות הכרמל,
שם גרנו באוהלים הינו שם זמן לא רב.
לאחר מכן עברנו ל"אור יהודה" גם שם גרנו באוהלים. היה קשה מאוד נכנס הרבה גשם והכל צף. ושוב עברנו
למעברות שם היה יותר טוב מאשר באוהלים גרנו שם בין 10-12 שנים. ואחר כך עברנו לשיכונים גם באור יהודה.
במלחמת ששת הימים:
אני כבר הייתי אמא לשתיים עירית בת 4 וחצי וענת בת חצי שנה את בעלי אבנר גוייס.
עירית ביתי הגדולה הייתה בגן, ירדתי למקלט עם שתי הבנות עם כל הציוד ישנתי איתם שם במקום לישון בבית .
גרתי בקומה שלישית. לא היה לי עזרה מאף אחד וככה הייתי במקלט עד שנגמרה המלחמה.
מלחמת יום הכיפורים:
במלחמת יום הכיפורים הייתי אמא לארבעה ילדים עירית, ענת,רונית,ואורי. וסבתא לשלושה נכדים: מרין,מאור
ודורין. וגם הבנות שלי היו איתנו בתוך הבית בגבעתיים ברחוב המאבק .הבעלים שלהן התגייסו וכולנו היינו
בחדר האטום.
גם מלחמה זו עברנו בשלום ומי יתן ולא נדע עוד מלחמות !
מילון
שער עלייהשער העלייה היה יישוב קליטה ומחנה עולים במערב חיפה, ששימש כמחנה מעבר מרכזי לעולים שהגיעו לנמל חיפה בעלייה ההמונית שהחלה מיד לאחר קום מדינת ישראל. המקום שימש כמחנה הקליטה הגדול ביותר של עולים לישראל. שמו הרשמי היה "בית עולים שער העלייה",
ציטוטים
”, שם גרנו באוהלים הינו שם זמן לא רב.“”היה קשה מאוד נכנס הרבה גשם והכל צף.“
