זכרון ילדות של עליזה דותן
שמי עליזה דותן, נולדתי בבית חולים הסקוטי בטבריה. בת שנייה לאחות בת שנה.
גדלנו בשיכון ג'. זו הייתה שכונה מעורבת מכל העדות. הבתים היו תמיד פתוחים וכל השכנים עזרו אחד לשני. לא היה פחד או חשש מפני גנבים. הגברים עבדו בקיבוצים בקטיף. בכל סופשבוע כולם היו מקבלים תיק גב מלא במוצר שקטפו. היו מתרכזים בבית ומחלקים אחד לשני.
בגיל 6 וחצי עברנו מטבריה לירושלים. גרנו בבית של סבא וסבתא בעין כרם, בדירת חדר וחצי – שמונה נפשות – במשך שנתיים וחצי. השירותים היו במבנה צר ונפרד מחוץ לבית. צמוד לחצר גרו אח של אמי עם שמונה ילדים. וכל היום שיחקנו בחצר. לא הרגשנו צפיפות. היה לנו מאוד כיף. שיחקנו בחצר במשחקים שהכנו כמו חמש אבנים. שיפשפנו את האבנים ברצפה עד שהיו חלקות. שיחקנו בחרצנים של משמשים (גוגואים) בקליעות. ועוד שיחקנו במשחקים שלא מצריכים השקעה כספית. היה לנו מעט מאוד (זו הייתה תקופת צנע) – אבל היה לנו הכל כדי להיות מאושרים ושמחים.
עם הנכדים
הזוית האישית
עליזה: תכנית הקשר הרב דורי היא תכנית מבורכת, מביאה סיפורים וחוויות מהעבר, נותנת טעימה מתקופות הצנע, הסתפקות במועט.
מילון
גוגואיםחרצן של המשמש
המלון הסקוטי בטבריה
(באנגלית: The Scots Hotel) הוא בית מלון בעיר טבריה, הנמצא בבעלותה של הכנסייה של סקוטלנד. המתחם בו שוכן המלון הוקם במאה ה-19 ושימש כבית חולים, ומאוחר יותר הוסב לאכסניה לצליינים ולבית הארחה, עד להפיכתו לבית מלון. (ויקיפדיה)
ציטוטים
”היה לנו מעט מאוד, אבל היה לנו הכל כדי להיות מאושרים ושמחים“