מאגר סיפורי מורשת

שמי רחל קניג נולדתי בירושלים בשנת 1953 להוריי איתמר וצילה בקרמן.

אני רוצה לספר לך נכדתי, שירי, על חווית ילדות שחוויתי במלחמת ששת הימים בירושלים. המלחמה התרחשה ממש בשכונה שלנו. גרנו בשכונת "בית ישראל" בירושלים, בית ישראל היא שכונה חרדית מצפון למאה שערים בין הרחובות מאה שערים, שבטי ישראל ורחוב יואל. השכונה הוקמה ב-1886 כדי לסייע ליהודים עניים חסרי דיור, וכללה תחילה את רחוב בית ישראל ואת הסמטאות היוצאות ממנו.

ממלחמת העצמאות ועד למלחמת ששת הימים הייתה השכונה בקו החזית, הגבול עם ירדן היה סמוך מאוד אלינו. היינו מאוד מאוד קרובים לגבול זה היה משהו כמו ארבע דקות הליכה עד למעבר מנדלבאום, שער מנדלבאום היה מעבר הגבול בין ישראל לממלכת ירדן. והמעבר היחיד בין שני חלקי העיר ירושלים, המערבית והמזרחית בשנים 1948 עד 1967. מעבר הגבול היה ממוקם בצומת הרחובות שמואל הנביא ושבטי ישראל הסמוכים לבית שלנו.

ביום הראשון לפרוץ המלחמה, בכ"ו אייר תשכ"ז, הצטרפה ירדן למלחמה נגד ישראל יחד עם מדינות ערב, מצרים, סוריה ולבנון. אנחנו שהיינו בקו החזית שמענו שריקות של יריות, ופגזים, ומטוסים שחגו מעל ראשינו כל הזמן ללא הפוגה. הצטופפנו במקלט מפוחדים, מתפללים ואומרים פרקי תהילים ומייחלים לניסים.

הרבי מליובביטש הבטיח שיהיה ניצחון גדול ושיתרחשו ניסים גדולים בארץ ישראל. ואכן, כך בדיוק אירע. ירושלים החצויה חוברה והכותל המערבי, שריד בית מקדשנו, שהיה בידי ירדן שוחרר. הערבים היו מאוד כנועים והם פחדו מאתנו.

בכל בוקר היו מגיעות לשכונה שלנו נשים ערביות, שהיו נושאות על ראשן סלסלות קש קלועות מלאות בפירות ובירקות, הירקות והפירות שהן מכרו היו מאוד מאוד זולים ועסיסיים.

בתקופה הזאת הייתי נערה, אהבתי לטייל בשוק של העיר העתיקה, הסתובבתי שם ללא פחד, היינו מגיעים שם לערוך את כל הקניות שלנו מירקות ופירות ועד לביגוד, מכיוון שהסחורה שם הייתה זולה ומשובחת. הרגשנו ממש גאולה.

הזוית האישית

סבתא רחל בתכנית הקשר הרב דורי מספרת את סיפורה לנכדתה שירי.

מאלבום התמונות של סבתא שלי