מאגר סיפורי מורשת

שמי עדנה פרייליך, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי. אבי, ורנר באום, עלה לארץ מגרמניה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, משהחלו הפרעות ביהודים. הוא עלה בעליית הנוער בשנת 1939. אבי החל ללמוד בבית הספר החקלאי מקווה ישראל, היות וזה היה תנאי לאישור קליטתו בישראל. ההורים של אבי עלו ארצה מיד אחריו, הם ברחו מגרמניה ממש לפני פרוץ המלחמה, כאשר הם משאירים מאחוריהם את כל רכושם. הם רק הצליחו לקחת משם פמוטי כסף וכלי כסף שונים (שזה סימבולי ליהדות) ומעט מטבעות זהב ותכשיטים.

בסיום הלימודים אבי פתח לעצמו חנות נעליים בבני ברק, מאחר ובגרמניה הייתה לאביו רשת של שבע חנויות נעליים. בין לבין, אבי שאהב לעסוק בפעילות ספורטיבית עוד מילדותו בגרמניה, היה ממייסדי קבוצת הכדוריד בהכח רמת גן.

אמי, לילי באום לבית פסט שהוחבאה במשך מלחמת העולם השנייה על ידי שתי נזירות, עלתה אחרי המלחמה לארץ בשנת 1949 (שנה אחרי קום המדינה). היא גרה בבית חלוצות ועבדה במפעל לטווית חוטי משי. בדרכה לבית החלוצות בסוף יום עבודה הייתה עוברת על פני חנות הנעליים של אבי, וכך הם הכירו –  שניהם היו יוצאי גרמניה ומצאו במהירה נושאי שיחה משותפים.

לילי באום במרכז, עם אמה ואביה החורג

ההיכרות ביניהם הובילה לנישואין ונולדו להם שני ילדים: אחי גדי שנולד בשנת 1951 ואני שנולדתי בשנת 1952.

אחי גדי ואני 

ילדותינו עברה ברווחה ובפינוק מצד שני ההורים – יתכן וזה בשל החוויות שהם עברו בצעירותם בגרמניה. מאחר וביני לבין אחי יש רק שנה הבדל בגיל, גדלנו כחברים. היינו בצופים ובשלב מסוים עברנו לתנועת מכבי צעיר. בשנת 1965 אבי ייסד קבוצת כדוריד במסגרת מכבי רחובות שיועדה לבני נוער. באותן שנים בתקופות החופש הגדול נהגו הוריי לשלוח את שנינו לקייטנות במסגרת פנימיות בזיכרון יעקב. מאוחר יותר טסנו מספר פעמים ל-summer school באנגליה ולמשפחה שאירחה נערים מכל העולם, וזאת על מנת לשפר את האנגלית שלנו.

בשנת 1971 התגייסתי לצה"ל בתור שלמת בבסיס של חיל האוויר שבחפץ חיים (קרוב לבית שבו אנחנו גרים היום). בשנת 1973 הכרתי את איציק לבית פרייליך ונישאנו בשנת 1974. איציק ואני הקמנו יחדיו מפעל לעיבוד שבבי וניהלנו אותו במשך כ-40 שנים. נולדו לנו שלושה ילדים: רונה בשנת 1976, זהר בשנת 1977, לינור בשנת 1987. בשנת 2005 רונה בתנו נישאה ליוסי קוטין, בן למשפחת חקלאים ותיקה מגדרה. נולדו להם שלוש בנות שהן נכדותיי היחידות עד כה –  אור, אביב ויהלי.

סיפורו של חפץ: קערת הכסף מגרמניה 

סבי וסבתי מצד אבי הביאו איתם ארצה קערת כסף כשעלו מגרמניה. הם שמרו עליה היטב כל השנים, ולאחר מכן הם העבירו את הקערה להוריי, והוריי העבירו אותה אליי. כאשר משפחתו של אבי הגיעה מגרמניה, הם הצליחו להבריח עימם גם מספר כלי כסף יפים שהיו ברשותם ומטבעות של זהב. אך לפני כ- 20 שנה פרצו לביתנו וגנבו את כל מטבעות הזהב ותכשיטים שעברו מדור לדור.

קצת על החגים

מדי יום שישי נהגנו להדליק נרות שבת ולעשות קידוש. החלה הייתה מכוסה במפה רקומה בחוטי כסף והאווירה הייתה חגיגית מאוד. בראש השנה היינו מצטרפים לאבי בבית הכנסת וסופגים את הקדושה שבמקום, ולאחר מכן היינו עורכים ארוחת ערב חג שהייתה חגיגית במיוחד. אני זוכרת שכבר כשבוע לפני ראש השנה נהגנו ללכת עם אמי לרחוב הראשי של רחובות, שם היו דוכנים שמכרו כרטיסי ברכה מעוטרים ויפים לראש השנה ולחגים בכלל. קנינו מספר כרטיסים ושלחנו אותם בדואר לחברים וקרובי משפחה. בערב יום כיפור, בזמן ההכנות לבית הכנסת אני זוכרת את אבי שר את "אבינו מלכינו" ולאחר מכן היינו הולכים איתו לבית הכנסת. מגיל מסוים גם צמנו עם הוריי וחיכינו במשך כל היום לשעות הערב על מנת לשמוע בבית כנסת את תקיעת השופר. בסוכות, נהגנו לאלתר סוכה ואחי ואני מאוד נהנינו לקשט אותה. לבית הכנסת הלכנו בשמחת בית השואבה עם דגל יפה ושמחנו כשהצלחנו להושיט יד ולגעת בספר התורה שאתו רקדו.

בחג חנוכה, נהגנו מדי ערב להדליק חנוכייה על השולחן, לשיר חלק משירי חנוכה וליהנות מלביבות וסופגניות שאמי הייתה מכינה לנו. בחג פורים, נהגנו לתכנן הרבה מראש לאיזו תחפושת להתחפש, ואני זוכרת את אמי יושבת ותופרת לנו את התחפושות היפות והמושקעות שנוכל להתגאות בם. מדי כמה שנים הוריי היו לוקחים אותנו לתל אביב לראות את תהלוכת העדלאידע ממרפסת דודתינו שגרה ברחוב בו התקיימה התהלוכה. בפסח נהגנו לחגוג את הערב הראשון עם כל הדודים ובני הדודים (בכל פעם אצל משפחה אחרת). המפגש היה מאוד חגיגי ושמח וזכור לי שבאחת השנים המשפחה אצלה התארחנו סיכמה עם שכן שגר בדירה ממול שייכנס עטוי סדין לבן מיד כשפתחו את הדלת לאליהו הנביא. אני מאוד מאוד נבהלתי ובשנים שאחרי ביקשתי שלא יכינו לנו שוב "הפתעות" שכאלו. במשך כל החג אכלנו אוכל כשר לפסח בלבד, ונהנינו מהמצות שאבי היה מכין מדי בוקר. בשנים האחרונות, אני היא זו שמכינה את ה"מצהבריי" והמשפחה הקרובה מגיעה לאכול ביחד בבוקר – למעשה ככה אנחנו ממשיכים את ארוחת ערב החג ואת המסורת שאבי הנהיג.

בל"ג בעומר היינו מבעירים מדורה ענקית, שאת העצים עבורה התחלנו לאסוף ולהחביא שבועות לפני החג. הרבה פעמים נהגנו להכין בובה גדולה בדמות היטלר, וכשהמדורה הייתה בשיאה נהגנו לשרוף אותה. בשבועות, בתקופת הגן ובשנים הראשונות לבית הספר, היינו מכינים סלסלה מעוטרת בפרחים ובתוכה כל מיני פירות ביכורים. לראשנו היינו שמים זר צבעוני מפרחים וככה הלכנו לחגיגות במסגרת הלימודים. בערב בבית הייתה ארוחת ערב חג חגיגית מאוד עם נרות על השולחן ומאכלי גבינות ודגים.

הזוית האישית

עדנה: היה לי כיף ומעניין לעניין את נכדתי אביב בדברים ובסיפורים מהעבר שלי של הוריי והדור הקודם.

אביב: היה לי מעניין וכיף להיפגש בכל שבוע ולשמוע את הסיפורים מהעבר ובמיוחד את אלו שאף פעם לא שמעתי.