מאגר סיפורי מורשת

שמי אסתר נאמן (טג'יאן לשעבר) ואני הסבתא של חני אנטיזדה,

נולדתי בישראל, בנהריה, בשנת 1958 התשי"ח, אני הבת החמישית במשפחתי מתוך שישה ילדים. נקראתי כך על שם אסתר המלכה. גדלתי בסביבה של עולים חדשים ממספר מדינות. אלו היו אנשים פשוטים המתפרנסים בדוחק למחייתם.

גדלתי בעכו. אזור המגורים בו התגוררתי היה אזור שקט. היה שם גן ציבורי משותף שהגיעו לשם כל ילדי השכונה למרות השוני ביניהם. בבית שלנו היו 3 חדרים קטנים, היה כמובן מטבח וגם מקלחת.

המשחקים של אז היו קצת שונים מהמשחקים היום. שיחקנו בקלאס, חבל, 7 דגים, היינו כמובן גם יוצאים לשחק במתקנים בגן הציבורי וכן מידי פעם היינו יוצאים יחדיו כל המשפחה למעין "פיקניק" על חוף הים.  בקרבתנו היו  שלושה בתי כנסת עם מספר נוסחים.

הוריי: אימי טובה טאוס הייתה עקרת בית, ומרדכי אבי עבד כעובד ניקיון בעיריית חיפה. הוריי היו אנשים עדינים ושקטים נושאים בעול הבית, עם אמונה תמימה, זכה וטהורה ומשקיעים בחינוך הילדים.

אחיי ואחיותיי הם: נחמה, שושנה, שרה, שמעון, אסתר, דוד. אחיותיי היו למדניות, מקפידות על קלה כבחמורה, נושאות בעול הבית, תומכות ומסייעות. הבנים היו משקיענים ולמדנים.

ביום יום אכלנו אוכל פשוט, לחם עם ממרח שוקולד, לחם עם מרק, לחם עם גבינה. ובשבתות אכלנו עוף, פלפל ממולא, ביצה ותפו"א, סלט חי וירקות .

בתקופת ילדותי לא היה מקרר חשמלי. כדי לשמור על האוכל שלא יתקלקל, היה לנו מקרר, מין ארון, שבו הנחנו בלוק קרח. בכל יום קנינו מחדש חצי "בלוק" קרח. מחלק הקרח היה עובר ברחוב ומצלצל בפעמון וכולם היו יוצאים מבתיהם עם מגבת עבה או עם מלקחיים וקונים קרח. בתחתית המקרר הייתה מגירה עליה התנקזו מי הקרח שהופשרו. המגירה הייתה מתמלאת במים והיה צורך לרוקן אותה מידי כמה ימים. אם שכחו לרוקן את המגירה? רצפת המטבח הייתה מתמלאת במים.

בתור ילדה חוויתי את מלחמת ששת הימים. זכור לי, כי לאחר מלחמת ששת הימים בחג הסוכות סבי וסבתי מירושלים הגיעו לבקר. הם סיפרו חוויות מירושלים מתקופת המלחמה. המפגש איתם היה מרתק. הדמויות מהעבר השאירו בי חותם.

ובתור בוגרת חוויתי את מלחמת יום הכיפורים. חוויתי פחד, איום וצער. היה זה במהלך מלחמת יום הכיפורים, למדתי אז בבית ספר ע"ש קנדי בעיר מגוריי, באחד השיעורים הגיע לפתע קצין העיר, והודיע למורתי שבעלה נהרג במלחמה.

אירוע שלא אשכח, בילדותי הוריי שלחו אותי להאכיל את התרנגולת שהייתה ברשותנו. יצאתי דרך המרפסת ותוך כדי ירידה במדרגות נפל כיסא על ראשי מהקומה העליונה. נחבלתי בראשי ונלקחתי לטיפול רפואי. אמי נלחצה מאוד ונכנסה להיסטריה. השכנים התאספו והגישו לאמי עזרה. בניסי ניסים החבלה לא הייתה קשה מאוד והחלמתי ב"ה.

כיום ב"ה יש לי ילדים ונכדים המתגוררים בקרבת מקום. אני חשה שמחה, אושר ואהבה בחיק משפחתי הטובה והאוהבת. מניסיוני אני יכולה לומר כי מאוד חשוב ללמוד. חשוב לדעת לקרוא, לחשבן ולרכוש כלים לחיים על מנת להתקדם בחיים , כמו כן  מאוד חשוב ההווי החברתי.

מודה לבית הספר על הזכות ליטול חלק בפרויקט מדהים זה המחזק את הקשר בין הדורות. יהי רצון שנזכה לגדל דור ישרים מבורך לנחת רוח הקב"ה ונשיא דורנו.

הזוית האישית

מודה לבית הספר על הזכות ליטול חלק בפרויקט מדהים זה המחזק את הקשר בין הדורות. יהי רצון שנזכה לגדל דור ישרים מבורך לנחת רוח הקב"ה ונשיא דורנו.