מאגר סיפורי מורשת

סיפוריה של סבתא באבא חוה, מתעדת הנכדה מישר זוהר. סבתא מספרת:

סיפורו של מקום הולדתי

נולדתי בעיראק , בבגדד. עליתי לארץ בגיל 9 שנים בשנת 1951 ומשם עברתי למעברה בעיר חדרה.בעיראק אני זוכרת את הבית , הרחוב הארוך, בצד אחד בתים, בצד השני קיר. אני גרתי בסוף. בבית של3 קומות. כל המשפחה של אבי גרה בו. גרנו בשכנות עם ערבים. הם היו מאוד נחמדים. הכי אהבתי אתהנסיעה מבגדד לבצרה , נסיעה שנמשכה כל הלילה.

זיכרונות מגן הילדים:

זה היה גן של ילדי יהודים. גיל הילדים היה שונה מאוד, למדנו כולנו ביחד בכל הגילאים: קטנים, בינוניים וגדוליםמאוד יחד. לא היו משחקים . ישר למדנו לקרוא. קראנו רק בספר תורה. לא הבנו את הקריאה, המטרה הייתהללמוד לקרוא.

גזרות קשות

בעיראק, היה אסור ללמוד תורה או עברית בעיראק. אבי לימד אותי לקרוא בתורה. אני זוכרת שמידי פעם, אוליפעמיים עד שלוש פעמים שנכנסו אלינו לבית, אנשי משטרת עיראק לחיפוש של תפילין ומגן דוד. בזמן החיפושאמי תמיד הצליחה להחביא את  פריטי הקדושה, בין הבגדים. השוטרים הלכו בלי בעיות.

העלייה לארץ

העלייה לישראל הייתה בטיסה. כל אנשי הבית טסו לארץ. משפחתי ואני טסנו אחרונים. עזבנו את הבית .אימא ניסתה להלביש לנו בגדים ככל האפשר – היה אסור לקחת חפצים. אז לבשנו שכבות שכבות של בגדיםכדי שניקח כמה שיותר דברים. 

התרגשתי מאוד מאוד. בשנת 1951 עליתי עם משפחתי למטוס, זה היה לילה. את הילדים שמו מאחור ואתההורים מקדימה. לקראת הבוקר , לקראת הנחיתה, ראיתי את הארץ מהמטוס , כשטיחים בכל הצבעים.שדות החיטה – ראיתי כשטיח צהוב, ראיתי ירוק וחום. שטיח לצד שטיח. אמרתי בליבי:"לאיזה ארץ אני מגיעה,כולה שטיחים".

נחתנו והועברנו ישר למעברת חדרה. ירדנו למעבר . כל האדמה חול ועוד חול. קיבלנו אוהל. בתוך האוהל היולפחות 20 משפחות, בהתחלה גרנו באוהל כולנו יחד. כאשר התפנה אוהל קטן העבירו אותנו לאוהל הקטן. בעיניי זה היה נראה כמו פיקניק. הכל היה מוזר, לא היינו רגילים לאוכל, למקום, לשפות. בהמשך דודי  עזר לנווהעביר אותנו לצריף בטירת הכרמל ומשם עברנו לקיבוץ.

בקיבוץ

בקיבוץ היה נפלא . היה שם הכול . לא חסר כלום. היו מדריכים ומטפלות, מורים וכולם היו בשבילי כמו הורים.כסף לא היה. הילדים לומדים , המבוגרים עובדים , ילדי הגן בגן והתינוקות בתינוקייה. אני למדתי שש שעות ועבדתי שעתיים. הייתה עבודתי בקטיף. בכרם תפוזים ובמסיק זיתים. היה ועד היום יש שם בית חרושת ענקשל זיתים. הייתי בחברת הנוער  של  הילדים – ילדים בגיל 13. אחרי שהתקדמנו בלימודים והצלחנו , הכניסואותנו  לגור יחד עם ילדי הקיבוץ.

איך סבתא פגשה את סבא

הכרתי את בעלי, ברוך באבא , דרך אחותו שהייתה ממש כמו משפחה והייתה גם שכנה. אהבתי אותו מהתחלה.אהבה ממבט ראשון – גבר ג'נטלמני, יודע לאהוב ,יודע לתת, רק אין לו הרבה סבלנות. הוא ידע שאני אוהבת אותו.גם הוא אהב אותי. כך נהיינו חברים. חשבנו יחד על העתיד, חסכנו יחד כסף, גרנו אצל ההורים. קנינו בית ונהניתי מאוד.

כיצד חגגנו את החגים ?

חג פסח בעיראק: היינו מתאספים בחג הפסח כל המשפחה אצל הדוד הגדול שלי וחוגגים יחד. שום חמץ לאהיה בבית. את החמץ מכרנו לערבים. כולנו קראנו יחד בהגדה. כל אחד קטע . בירכנו על היין ועל כל השאר.

בקטע של השיר מה נשתנה, כל הילדים, הגדולים והקטנים יצאו החוצה כאילו באו ממצרים, דפקו בדלת והדודהגדול שאל אותם : "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות ?" ואז המשכנו את השיר. הייתה לנו ארוחה חגיגית . האריכו בקריאת ההגדה כי היה כיף ולא רצינו שיגמר. היה שמח . היו בדיחות ושירים. עמדנו לסיים ושרנו חד גדיא. באותו ערב היה אפיקומן מאוד פופולרי וכל אחד רצה אותו. ויתרנו לתינוקות. וזה היה הפסח שלנו…

ביום השואה והגבורה ביקרנו ב "קיבוץ לוחמי הגטאות" לזכור את כל הלוחמים שנספו בשואה.

את חג העצמאות חגגנו כל העם בתהלוכה, ובלילה יצאנו בשירה ובריקוד….לאט לאט , במשך הזמן החגיגותנהיו קצת יותר מצומצמות…

בחג השבועות תעשה לך קציר חיטים…בחג השבועות היינו אוספים את כל הקציר והתבואה ששתלנו. חוגגיםבערב את כל הפירות והירקות ומתברכים על כל פרי ועל כל ירק. בבית הספר נהגנו להביא כל אחד משהו שרוצה מהתבואה שלו , היינו אוספים את כל הפירות והירקות לערימה משותפת. נהגנו לערוך טקס ולאחר מכןאכילה של הארוחה המסורתית. 

 תיעוד, תכנית הקשר הרב דורי תשע"ב 2012