קוראים לי אסנת משומר, האמת שהוריי רצו לקרוא לי רויטל ,אבל מאחר והסבתא שלי לא יכלה להגות את השם ולבטא אותו, החליטו הוריי לקרוא לי אסנת ,ומאז ועד היום כולם מכירים אותי בשם אוסי.
נולדתי בישראל בבית החולים בילינסון בפתח תקווה. להוריי רחל ומרדכי מיכל. יש לי אחות ואח, אורלי ונתי. אבא שלי נולד בבגדד שבעיראק , הוא עלה עם משפחתו לארץ בגיל צעיר, בהיותו בגיל תשע. אימי נולדה בישראל למשפחה עם שורשים של עשרה דורות רצופים בארץ.
אהבתי מאוד את שתי סבתותיי,את סבתא מרסל העירקאית ואת סבתא נונה שהייתה מרוקאית. בילדותי אהבנו ללכת הרבה לסבתא נונה ולסבא נונו, כשהיינו מגיעים אליהם, הייתה סבתא נונה מכינה עבורנו ארוחת בוקר מיוחדת,
בורקס מדהים וטעים מבצק פריך ממולא בגבינה. סבתא נונה אהבה מאוד לערוך את הקניות שלה לשבת ב
שוק הכרמל. בכל סוף שבוע היא הייתה נוסעת באוטובוס לשוק,וחוזרת הביתה עם סלים עמוסים בכל טוב.
לסבא נתן קדוש הייתה מכולת ברחוב פלורנטין בתל אביב , אהבנו מאוד להגיע מידי פעם למכולת של סבא, הוא היה אז מפנק אותנו שם עם המון ממתקים. גם אל סבתא מרסל הגענו הרבה, היא הייתה מכינה לנו אוכל עיראקי עסיסי, מיוחד, מפולפל וחריף .אהבתי במיוחד לבקר אצלה בשבת ולאכול את טבית העוף(חמין עיראקי), התבשיל המיוחד שלה.
בשנות ילדותי גדלתי ברמת גן בבית קטן הצטופפנו כולנו בחדר אחד. ולמרות הצפיפות היו לנו חיים יפים והיינו מאושרים.
אבא שלי היה סוחר עופות ואימא שלי טיפלה בילדים , אבי היה יוצא לעבודה בשעות המוקדמות של הבוקר, בסביבות ארבע לפנות בוקר והיה חוזר הביתה בשעות הערב המאוחרות. אמי היא זאת שהייתה איתנו בבית ברוב שעות היום. אימי הייתה אישה נעימה מאוד, שקטה, ועקרת בית למופת .היא אהבה סדר וניקיון ודאגה שלא יחסר לנו דבר. כל יום אכלנו אוכל חם ומבושל שאימא שלי בישלה ,
בסעודת הצהריים של שבת, אני זוכרת, שהיינו אוכלים את הטבית- זהו תבשיל של אורז ועוף שמתבשל כל הלילה על הפלטה, בדומה לחמין של האשכנזים.. בילדותי אהבתי לאכול את כל המאכלים , אבל אהבתי במיוחד תבשיל זה.
הבית שלנו היה בית שומר מסורת. בכל ימי שישי בערב,אבי היה מקדש על היין, והיינו עורכים סעודת שבת עם המאכלים האהובים עלי.
השתדלתי מאוד לעזור תמיד לאימי בכל עבודות הבית. רק לאחר שסיימתי לעזור לאימי ולאחר שסיימתי להכין את שעורי הבית, היינו יוצאים לשחק בחוץ, ברחוב, שיחקתי עם חברותיי במשחקים שונים. שיחקנו בקלאס , חבל ותופסת, שיחקנו גם "דג מלוח".
בית ספר היסודי שבו למדתי נקרא 'המרכז', למדנו בבית הספר את כל המקצועות ,אהבתי במיוחד את המקצועות: אנגלית , צרפתית ותנ"ך , לא אהבתי את שעורי החינוך הגופני, היחסים שלי עם המורים היו טובים , במיוחד אהבתי את המורה דייזי, המורה שלנו לאנגלית.
היתה לנו תלבושת אחידה , חולצה בצבע תכלת מכופתרת עם סמל בית הספר. המשמעת בבית הספר שלנו לא הייתה חזקה במיוחד. אבל אם הייתה הפרעה חמורה היו עונשים כמו הרחקה הביתה או זימון הורים. היו לנו טיולים מאורגנים מטעם בית הספר, שהיו מעניינים ומהנים מאוד. את החגים חגגנו במסיבות ובטקסים , לפעמים היו לנו גם ערבי כיתה.
התחתנתי בשנת 1968 כשהייתי בגיל שמונה עשרה. נולדו לנו שלושה ילדים. ויקטוריה- ויקי, מרדכי- מוטי ורחל- רלי..עבדתי במוסך הפרטי של בעלי "מוסך משומר". עסקתי בעיקר בניירת ובניהול החשבונות.
בשנת 1997 עברנו מהעיר חולון למושב מבטחים שבחבל אשכול סמוך ל
רצועת עזה.
הרגעים המשמחים בחיי היו כשילדתי את ילדיי, ולאחר מכן שנולדה נכדתי הבכורה לביתי הבכורה, השמחה של כל בני המשפחה הרקיעה שחקים והשמחה הייתה גדולה.
העשרה:
קידוש ב
יהדות הוא איזכור קדושת היום (
שבת או
חג) ב
טקס קצר. הקידוש נעשה על ידי
ברכה מיוחדת הנאמרת לרוב על
גביע יין (או
מיץ ענבים). ישנה
מצווה מהתורה לערוך קידוש בליל שבת וחג, היא
מצוות קידוש השבת בדברים. הקידוש נערך קודם ה
סעודה להראות שהסעודה נעשית לכבוד השבת, בדרך כלל על ידי בעל הבית או הבכיר מבין הנוכחים. הקידוש הנעשה ב
יום השבת והחג הוא תקנה
דרבנן.(ויקיפדיה)
תשע"ו 2016
מילון
טבית
חמין במתכונת עירקית. תבשיל של עוף ואורז המתבשל לילה שלם בתנור.
מושב מבטחים
הוא מושב ישראלי בחבל אשכול, סמוך לרצועת עזה, המשתייך לתנועת המושבים. עיקר העיסוק בישוב הוא בחקלאות, גידול ירקות,פרחים ומשתלות.
ציטוטים
”שמחתי על ההזדמנות לחלוק עם נכדתי מזיכרונות הילדות עם הפשטות, השמחה והאושר שהיו לנו. “
