מאגר סיפורי מורשת

שמי איילה, נולדתי בירושלים בשנת 1946, הייתי הקטנה במשפחה מבין חמשת האחים. זכור לי שהיינו הולכים לקולנוע ביחד ותמיד היינו עושים מעשי קונדס ומצחיקים את כולם. הייתי על הכתפיים של אחי הגדול והייתי נותנת לו תשלום חצי גרוש בתמורה לכך. גרוש הוא מטבע שהיה בשנות ה 50.

כשגדלתי למדתי בית ספר בשכונת בית וגן שנקרא "בית הכרם". אחרי כשנה עברנו דירה ועברתי לבית ספר בו למדו רק בנות בשם "יהודה הלוי". בית הספר היה ממוקם בבניין ישן של הקונסוליה, בניין מפואר מלא במרפסות. אהבתי מאד את בית הספר החדש, רקדנו בו בהפסקות ואני ניגנתי בפסנתר. הלכתי לבית ספר ברגל, לא היו כמעט מכוניות פרטיות  והכל היה קרוב לבית.

זכור לי שבשלג אימא אמרה לא לצאת החוצה ואני והאחים שלי ברחנו דרך הדלת האחורית לשלג, עשינו בובות שלג וזרקנו כדורי שלג אחד על השני. כמובן קיבלנו עונש יום למחרת ואסור היה לנו לצאת מהחדר יום שלם.

היו לי חברות בגילי ויש לי תמונות מהילדות, אני זוכרת שאבא שלי אותו אהבתי מאוד נהג לקנות לי חבילות של קרמבו. אז לא היה לנו משחקי קופסא אלא בעיקר שיחקנו בחוץ מחבואים, קלאס, חמש אבנים ותפסוני. לא היו לנו הרבה צעצועים אז אחי הגדול החליט שהוא בונה לי אוטו עם פדלים וכך הכין לי אוטו קטן בצבע אדום עם ארבעה גלגלים. כשהייתי לוחצת על הפדלים האוטו היה נוסע וזאת הייתה חוויה גדולה ומרגשת בשבילי כילדה.כל החברות ביקשו גם לנסות ושמחו יחד איתי.

ליד הבית שלנו בירושלים הייתה חורשה שנקראת "חורשת סן סימון" והיה שם מנזר של נוצרים, בתקופת פסח הם חגגו את הפסחא שזה חג נוצרי, אנחנו היינו מסתכלים על התהלוכה שעשו מפעמונים ואורות ליד המנזר, זה היה יפה. זה היה גם קצת מפחיד כי מי שעמד בראש התהלוכה החזיק בידו צלב גדול, בתור ילדים גם פחדנו וגם היינו סקרנים מאד.

הזוית האישית

סבתא איילה: נהניתי מאד להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי, לספר ולשתף מחוויות הילדות שלי. התרגשתי לשבת עם בארי ולספר לו על ילדותי ומשפחתי.

בארי: היה לי כיף לשמוע סיפורים מהילדות של כל משפחות ילדי הכיתה. כמו כן נהניתי לשמוע את סבתי מספרת על ילדותה בירושלים. שמחתי שניתנה לנו ההזדמנות לבצע פרויקט משפחתי משותף. לדעתי תכנית הקשר הרב דורי חשובה מאוד היא מאפשרת לנו ללמוד מידע רב על בני משפחתנו ולהכיר את ההיסטוריה דרכם.