מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי שושנה מזרחי, אני ילידת 1942, בת הבכורה. בעלי בן ציון (בנצי) יליד הארץ. אני יתומה מגיל שלוש מאבי. אמי התאלמנה בגיל צעיר לכן ניסו לשדך לה מישהו ושידכו לה ניצול שואה. כשסיפרו לו עלינו הוא רצה לדעת את שם הילדה (את שמי) ואמרו לו שקוראים לי רוזי (שושנה) והוא מיד התרגש ואמר "החזרתם לי את הבת שלי". בתו מתה במשרפות, היא הייתה באותו גיל שלי וגם קראו לה רוזי. הוא גידל אותי כמו אבא, הוא היה אבא מסור למרות כל מה שעבר בשואה במחנות. אני חושבת עליו יותר מאשר על אבא הביולוגי.

גדלתי בשכונת פלורנטין בתל אביב, לא הייתה לי ילדות כי אימא יצאה לעבוד ואני הייתי בבית עם סבתא. לא היו לי צעצועים או חברות, הייתי מאוד מפונקת ואימא מאוד דאגה לי אז למדתי בבתי ספר דתיים שלמדו שם רק בנות, בית ספר של הפועל המזרחי- שורשים אשר הסיסמה שלהם הייתה "תורה ועבודה".

אחרי תיכון התחתנתי, בגיל צעיר, עם בנצי. זו הייתה אהבה משהו- משהו, מה שלא הייתה לי בילדות היה לי איתו. מה שרציתי קיבלתי, לא היה חסר לי כלום, הוא היה כל הזמן היה מפנק אותי. הוא היה יהלומן ומילא אותי ביהלומים, אני לא אהבתי את זה אבל הוא תמיד ביקש מימני שאלך לאירועים עם יהלומים בשבילו.

שושנה ובעלה בנצי ז"ל

בשנות ה80 הוא פשט את הרגל והיינו צריכים למכור את הבית, לי לא היה אכפת לי אהבתי צניעות אבל הוא אהב שיראו ויגידו. עברנו מרמת פולג לנתניה, בעיר הייתי מאושרת כי הייתי עם בנצי. לצערי הוא ניפטר לפני עשר שנים בגלל גידול סרטני בראשו. גרנו אז בבלגיה, עבדנו שם ביהלומים, לקחתי אותו לבדיקה וגילו את הסרטן בראש ואז נתקענו בבלגיה כי הוא לא יכל לטוס לארץ. אני בכלל חשבתי שאולי זה סתם אבל לצערי זה חזר על עצמו שוב.

יש לנו 3 ילדים, שני בנים ובת: דוד, רוני וגלית. הילדים נשואים ויש לי נכדים חיילים קרביים מצליחים מאוד. הבן האמצעי שלי הוא קופי (דומה בדיוק) בנצי עם טוב לב כמו של אבא שלו.

הזוית האישית

שושנה מזרחי מבית האבות "עד 120" בחדרה, השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם התלמיד נהוראי מבית הספר אדנים חדרה בשנת לימודים תשע"ט, ויחדיו תיעדו את סיפור חייה של שושנה.