מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי עדנה פורת, נולדתי בשנת 1940 בזמן מלחמת העולם השנייה ברומניה, בעיר טימישוארה. הרבה מזיכרונות ילדותי נבעו מהתקופה.

בערך בשנת 1943 בעיר שבה גרנו יצאה הוראה שהיהודים חייבים לעזוב את בתיהם ולהצטופף יחד באזור מסויים. אמי, שניהלה בית חרושת והבינה בכספים וניהול, ניגשה אל ראש העיר ואמרה לו שאם ישאיר אותנו בדירתנו היא תבוא כל יום לעירייה אחרי העבודה ותטפל שם בענייני הכספים. כך נשארנו בדירתנו כל תקופת המלחמה.

עוד חוויה שזכורה לי, שכל אותו זמן אבי היה במחנה עבודה ולא היה בבית. אני לא כל כך זכרתי אותו, וכשהגיע לביקור היו לי חוויות חדשות. למשל, התלהבתי כשהרים אותי, הוא היה איש גבוה מאוד והיה לי מאוד נעים להיות בגובה אליו הרים אותי. אחרי המלחמה הוא חזר הביתה ופתח בית מלאכה לנגרות, גם כשעלינו ארצה הוא היה נגר. הוא אהב מאוד ילדים וגם בבית המלאכה העסיק נער שוליה והתיחס אליו כאל בנו. את ילדיי אהב מאוד והם אהבו אותו. נכדיי לא זכו להכיר אותו כי הוא נפטר לפני שנולדו.

הוריי

חוויה אחרת שזכורה לי קשורה לדודי, אח של אמי, שחי איתנו ואהבתי אותו מאוד. פעם הלכנו ברחוב  ופגשנו חיילים רוסים שחשבו שהדוד שלי הוא צעיר גרמני ורצו לקחת אותו. אני נבהלתי ובכיתי מאוד וכך הבינו הרוסים שהוא לא גרמני ולא לקחו אותו. אני זוכרת את ההרגשה של הפחד ואת הרגשת השמחה כשהוא לא נלקח.

העלייה ארצה

בשנת 1950 עלינו ארצה. כל אחד מאיתנו היה זכאי לקחת איתו לארץ תרמיל בו הביא איתו את הדברים היקרים ביותר בעיניו. אני הבאתי איתי את בובתי שקראו לה זהבה והיא ישנה איתי כמה שנים. כיום אני לא זוכרת מה עשיתי איתה שבגרתי.  בארץ הגענו ישר לירושלים ומאז אני חיה בירושלים.

הזוית האישית

יובל: למדתי דברים חדשים על סבתא שלי, על החיים שלה ועל מה שהיא עברה. חוויתי חוויות חדשות איתה. התחברתי עם סבתא בנושאים חדשים שקודם לא היינו שותפות להם לעומק. אני שמחה שהייתי עם סבתא בתכנית הקשר הרב דורי.

סבתא עדנה: הקשר הרב דורי חשוב מאוד לדעתי לשני הצדדים. כל שיתוף פעולה ביני לבין אחד מנכדי חשוב לי ומשמעותי לי. כדי לשמור על קשר צריך לתכנן דברים משותפים. בני דורי גם חשופים פחות לטכנולוגיה החדשה, ובנושאים האלה מאוד נעים ומועיל להיעזר בנכדים כמו שאני נעזרת בנכדה שלי. אני בטוחה שגם נכדתי מפיקה תועלת מהקשר ומקבלת אספקט נוסף גם בנושאים פרטיים וגם היסטוריים.