מאגר סיפורי מורשת

שמי אליהו מזרחי, אני בן 57 ורציתי לספר לכם על עצמי כמה דברים. מקור השם שלי הוא על שם סבא שלי סבא אליהו. שם החיבה שלי כשהייתי ילד היה 'אליאניס'. אמי סיפרה לי שלפני שעלו לארץ היה לנו שם משפחה בשם 'שמו' אבל היו אומרים ששם המשפחה הוא בין בתרה. נולדתי בתאריך 19.4.1958 בישראל. אני הבן השני במשפחה שלי, יש לי שלושה אחים ושתי אחיות. ודאי אתם שואלים את עצמכם איפה גרתי ואיך, אז ראשית גרתי בחיפה. בביתי היו שני חדרים: חדר אחד של ההורים שלי ועוד חדר אחד של כל הילדים, כלומר שלושת אחי ושתי אחיותיי. בבית שלי היינו מדברים עברית וערבית, בילדותי הייתי אוהב לאכול המון לחמה באגין, שמבורק והרבה בקלאו. יום אחד הלכתי בשכונתי ומצאתי רימון רסס והייתי בערך בגיל 10 חשבתי שזה כד. בדיעבד היום אני מבין שה' הציל אותי ואני מאוד מודה לו. בביתי היינו אוהבים לשמוע שירים בערבית ואבא שלי תמיד היה שר בשמחות, המשחקים שהיו לנו הם גולות, בלורות ואהבתי לשחק גם כדורגל. מגיל קטן אהבתי לנגן בדרבוקה ובגיטרה.

אני זוכר שהייתי בגן ילדים ושהיינו מכינים מיץ ענבים טבעי לפני פסח. אני עוד זוכר שהייתי בבית ספר "מעלה השחרור" והמקצוע שהכי הכי אהבתי הוא ספורט. הייתי גם ב"אורט שפרינצק" ולמדתי ארבע שנים בתיכון. חגגו לי בר מצווה, הטקס היה בכותל. אני זוכר שבגיל ההתבגרות (גיל 13 בערך) אני ואבא היינו הולכים ומנגנים באירועים, הייתה לנו תזמורת – אני האבא והאחים. עד היום אני מנגן בכלים שונים. בחג הפסח הכי אהבתי את עוגות הבוטנים של סבתא.  בחג שבועות היינו מתחבאים מכל מי שעבר ואז היינו שופכים עליו מים (היום אני מבין שהמים היו סימן למתן תורה). התנדבתי במשטרת ישראל ובצה"ל כזמר ונגן. אני זוכר שהינו במלחמת ששת הימים וכבשנו את ירושלים.

אני גאה שזכיתי להיות יהודי ולחזור לחיק היהדות.

הזוית האישית

אליהו מזרחי השתתף בתכנית הקשר הרב דורי ותועד על ידי נכדתו נוי. התכנית נערכה בבית הספר נתיב מאיר מעלות שבמעלות תרשיחא, התשע"ט.