מאגר סיפורי מורשת

זיכרון ילדות שהתרחש במלחמת העולם השנייה

נולדתי בשנת 1934 בכפר יהושע.

אני רוצה לספר על סיפור מתקופת היותי בגיל שמונה. האמריקניים בנו שדה תעופה ברמת דוד  בכדי שיוכלו להפציץ את שדות הנפט ברומניה. אחרי שהם גמרו לבנות את השדה הם הביאו מפציצים גדולים שקראו להם B24 ו-B29 האווירונים האלה היו בגודל של מטוסי בואינג. הם הביאו מאות מטוסים כאלו. כל ערב הם היו יוצאים עמוסים בטונות של פצצות להפציץ את שדות הנפט של פלויישת (ברומניה), שעליהם השתלטו הגרמנים. המטוסים היו טסים מאוד לאט ורק בבוקר הם היו חוזרים. אני וחבר שלי (אני,סבא רמי) היינו יושבים וסופרים כמה מטוסים היו יוצאים. הם היו יוצאים בסדר גודל של כ-50 מטוסים, ובבוקר שהיו חוזרים. היינו יושבים וסופרים כמה חזרו, והרבה פעמים הם היו חוזרים בחוסר של בין 5-10 מטוסים. שהופלו אל ידי הגרמנים במלחמת עולם ה-2 בין השנים 1942-1943. אנחנו בתור ילדים היינו מסתובבים חופשי בשדה התעופה והחיילים האמריקניים התייחסו אלינו מאוד טוב ונתנו לנו הרבה שוקולדים! ומאז אני מאוד מעריך את יכולתם של האמריקניים.

סיפור מצחיק ועצוב

שהייתי נער בן 16 במשק שלנו עוד לא היו טרקטורים ואת כל השדות עיבדנו עם צמד פרידות. הייתי קם בבוקר וחורש את השדה כל היום. יום אחד שהגיע שעת הצהריים הפסקתי את החריש אני והפרדות התכוונו לאכול צהריים. לקחתי את הדלי עם האוכל שאימא שלי הכינה לי ולתדהמתי הוא היה ריק לגמרי. ומה שקרה ששני עורבים לקחנים חמדו את ארוחת הצהריים שלי ולא השאירו לי דבר וכך עד הערב המשכתי לחרוש את השדה רעב מאוד. מאז למדתי לקח שאת האוכל צריך לסגור היטב בכלי סגור.

הזוית האישית

יותם: היה לי כיף מאוד והסבים שלי מאוד נהנו.