מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

זו ילדותי

עדי ופז אוראל
עדי
בילדותי, הלימודים החלו לא בפעוטון, ולא בגן ילדים, אלא ב"כותב", דהיינו, ב"חדר".

בשנת 1934 . לאחרונה מצאתי את הדרכון באמצעותו נכנסה אמי לארץ, ובו תמונתי ובה רשום תאריך הלידה 6.5.33. לפני מספר ימים זכיתי לחגוג את יום הולדתי ה-80. מאז עליתי לארץ גרתי בירושלים. תחילה גרתי בשכונת נחלת ציון , בחצר ובה שבעה חדרים, חדר אחד לכל משפחה (בעל הבית גר בדירת שני חדרים). המושג "דירה" שונה בתכלית השינוי מזה של היום. בחצר מלבנית עמדו החדרים זה מול זה ובכל חדר גרה משפחה. המטבחים עמדו בשני הצדדים האחרים. השרותים עמדו במסדרון סמוך לכניסה והם שימשו את כל אנשי החצר. שם עברתי את כל ימי ילדותי ובחרותי. שם גרתי כ-30 שנה. את לימודי בבית הספר היסודי התחלתי ב"כותב", שהוא מעין חדר בלשון האשכנזית.

בית הספר היסודי
בוקר אחד, החליטה מועצת השכנים, דהיינו, שכני לחצר, שעל הילד ללכת ללמוד בבית ספר. והילד הזה הוא אני. בילדותי, הלימודים החלו לא בפעוטון, ולא בגן ילדים, אלא ב"כותב", דהיינו, ב"חדר" בלשון האשכנזית. מי ייקח אותי ל"כותב"? אבי, כבר הלך לעבודה. אמי, לא תוכל להתגבר עלי, ואני סירבתי בהחלטיות מרובה לצאת מ"גן העדן" שבחצר ולהסתגר ב"חדר" עם ילדים זרים. אולם כל התנגדויותיי היו לשווא, כי אחד השכנים, גברתן צעיר, נשא אותי על שכמו, וביחד עם אמי הובילני על שכמו מן החצר אל ה"חדר". ה"כותב" היה במרחק קצר מביתי, ברחוב בצלאל, במבנה מרשים שחלקו העליון שימש כבית כנסת לעדת האורפלים, ובחלקו התחתון היה ה"כותב" ולו חצר משחקים גדולה שצורף לה כל השטח שסביב לבניין. עם בואי לחדר כבר ידעתי לקרוא כי בכל יום שישי הושיב אותי אבי לקרוא עמו את פרשת השבוע. למרות שלא ידעתי לפתור פעולות בחשבון, הושיבו אותי עם הילדים המתקדמים כי הקריאה בתורה שימשה כאבן בוחן לחלוקת הכיתות. המורים בבית הספר היו שניים. פעם למדתי אצל האחד ופעם אצל האחר, ועד היום איני יודע את החלוקה ביניהם. המורה האחד, שהיה המנהל, לבש שמלה ארוכה עם אבנט רחב באזור המותניים, שתמיד נראו חדשים ונקיים ועל כן קראנו לו "חכם ג'דיד", דהיינו, "חכם חדש" ואילו המורה האחר לבש חולצה ומכנסיים שתמיד נראו מרופטים ועל כן קראנו לו" חכם עתיא", דהיינו, "חכם ישן". המנהל ידע להפליא במכותיו, ותמיד נזהרנו במחיצתו מעשיית תעלולים שעשויים היו להעלות את חמתו. המורה, לעומת זאת, היה חלשלוש ונזקק לסרגל כדי להראות את נחת זרועו, אך הוא לא הרבה בכך, אלא כנגד פעוטות שנדנדו מדי פעם. בשלב מסוים, הופרדו התלמידים הטובים, ואני ביניהם, ונשלחו ללמוד בבית הכנסת "עדס" השייך לעדת ה"חלבים". בבית כנסת זה למדנו הלכות של פרקי גמרא ממורה בשם "עטייה", שלימים היה חבר בית הדין הגדול. שם למדתי לקרוא בכתב רש"י.
אבי, שהיה חייט במקצועו, הבין שמהלימודים ב"כותב" לא אגיע רחוק, והחליט להעבירני לבית הספר "אליאנס" סמוך לשוק "מחנה יהודה". המנהל, איש מרשים ולו זקן מחודד, ערך לי מבחן קצר כדי לדעת לאיזה כיתה ישלח הילד. לשאלתו "מי היה המלך הראשון?" השבתי ללא היסוס: "דוד".  וכשראיתי על פניו של המנהל שתשובתי לא מדויקת, תיקנתי מיד והשבתי: "משה". חיוך רחב התפשט על פניו של המנהל, והבנתי שעשיתי טעות גדולה. אולם הקריאה שלי הייתה רהוטה, ואולי בשל גילי, נשלחתי ללמוד בכיתה ד'. בכיתה זו התסכול היה רב, שכן חשבון לא ידעתי ועל דקדוק לא שמעתי מעולם. גם חברים לא היו לי בבית ספר זה. מה רבה הייתה שמחתי כאשר בסוף אותה שנה הועברתי לבית הספר "רטיסבון". בית הספר "רטיסבון" נוהל על ידי כמרים צרפתים שהדגש בעיניהם היה לימוד השפה והתרבות הצרפתית. לזה הם צרפו את השפות המדוברות בארץ: אנגלית, ערבית ועברית. בשל כך ובשל שכר הלימוד הנמוך למדו שם רבים משכונות ה"נחלאות", למרות היות המוסד נוצרי. בית הספר הכשיר את תלמידיו לשמש בפקידות הנמוכה של השלטון הבריטי שהיה נהוג בארץ. אחר הצהריים למדו אנגלית, ערבית ועברית ולימודים אלה משכו את לבי. המורה לעברית חילק ספרי קריאה בין התלמידים. לידי נפל ספרו של יעקב חורגין על האינקוויזיציה בספרד. המשכתי לקרוא את ספריו בנושא זה וכך הכרתי חלק חשוב מחיי עמנו.
הייתה איבה נסתרת של התלמידים כלפי מוריהם. היה זה בשל היות המורים נוצרים או בשל האווירה המתוחה שהשרו המחתרות שנאבקו בשלטון הבריטי בארץ. אני עצמי, בשעת ההפסקה, ובאין רואה, שפכתי דיו, מקסת הקבועה לספסל התלמידים, על הצלב שנקבע בקיר בחזית הכיתה. באווירה זו היה ברור שעומד לפרוץ מרד של תלמידים, ואמנם כך היה, ובראש המרד עמד מנשה לבית משפחת גילה, שגרה בשכונת נחלת אחים. מנשה, כבר בהיותו תלמיד, התגלה בו כושר מנהיגות יוצא מן הכלל. דרישת המורדים מן ההנהלה הייתה פשוטה: אנא, הוסיפו לכל שבוע שעת לימוד אחת בשפה העברית. ערבית למדנו שעה ביום במשך חמישה ימים בשבוע. המורדים בקשו ללמוד שעה עברית כל יום במשך ששה ימים ואז יושווה מעמדה של העברית לערבית. ההנהלה התנגדה לדרישת התלמידים, והמורדים פנו אל "הסוכנות היהודית" לקבלת עזרה. נציג הסוכנות יעץ להשבית את הלימודים ותוך זמן קצר העמידו לרשותנו מבנה שקלט את כל התלמידים. היה זה בית ספר לבנות, שקלט את כל תלמידי רטיסבון משום שהחל החופש הגדול.

מילון

מעדנות
הולך ומועד

ציטוטים

”רוני למה אתה הולך "מעדנות"? בגלל שקיבלתי מכה ברגל. אז אני הולך ומועד.“

הקשר הרב דורי