מאגר סיפורי מורשת

סבא עלה לארץ כשהיה כבן 3 יחד עם אחיו הבכור, אברי, עם שני הוריו ועם סבתו, לאחר ששרדו את תקופת השואה הנוראית וניצלו בזכות משפחה פולנית שהחביאה אותם במרתף. הם התאקלמו לאט לאט בשכונת צור שלום ושם העביר סבא את שנות ילדותו.

סבא אומר: "אני זוכר ילדות מאושרת בשכונה, משחקי כדורגל עם השכנים, אוכל ופינוק שאמא וסבתא שלי דאגו שיהיה לי תמיד." סבא היה תלמיד טוב ומאד התעניין במקצועות הטכניים. בגיל 15 הכיר סבא את חברתו הראשונה שלימים הפכה להיות הסבתא שלי, אדרי.

סבא התגייס לצבא להנדסה קרבית ולאחר הצבא התחתן עם אדרי (לימים – סבתא שלי). ביחד נולדו להם 3 בנות, והבכורה, ענבר, היא אימא שלי.

סבא ניהל עסק עצמאי במשך 25 שנים של מפעל מתכות בצפון הארץ. לאחר שפרש סבא החליט לעסוק בהתנדבות למען החלשים. הוא היה חלק מצוות של ער"ן. שם הקשיב לטלפונים של אנשים במצוקה וניסה לעזור. היום הוא מתנדב בבית קשישים בגוש זבולון וגם עוזר להם בבתים שלהם. סבא שלי עסוק בלימוד ובנתינה בכל העשר שנים האחרונות. הוא מעביר הרצאות לקטנטנים בגנים (״סבא-גן״) ובבתי הספר ועושה את כל הפעילויות האלו באהבה ובסבלנות. סבא חושב שזהו בעצם הייעוד האמיתי שלו בחיים.

סבא דני מספר על אהבותיו הרבות בחיים בראיון מוקלט:

הזוית האישית

הנכד איתי: היה לי כיף שסבא הצטרף אליי לבית הספר. היה לי מאד מעניין ללמוד על הילדות שלו ואני גאה בו מאד על מה שהוא עושה בשנים האחרונות.

סבא דני: הייתה לי חוויה מעצימה ומקרבת בזכות תכנית הקשר הרב דורי. בילינו יחד והכנו סרטון, יצא לי לשתף את נכדי האהוב איתי בחוויות הילדות והבגרות שלי. נהניתי מאד !