מאגר סיפורי מורשת

שמי יהלי אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא מזל כהן. במהלך המפגשים סבתא מזל סיפרה את סיפורה והכנו יחד מצגת:

הקשר הרב דורי – מצגת של סבתא מזל ויהלי

סבתא מזל מספרת:

"הורי עלו מתימן בתחילת שנות ה-40 הורים. הם הגיעו למחנה אוהלים  אוהלים בהרצליה שם נולדתי (נווה עובד. היום – מרכז הרצליה) ילדה ראשונה להורי.

סבתא בהיותה בת 6

החיים באוהל היו מאוד קשים – שירותים מקלחות ומטבח היו משותפים לכל המחנה כילדה קטנה אני זוכרת שהיה במרכז המחנה שוקת בה שטפו כלים ורחצו פנים וידיים. הכלים שבישלו בהם היו קופסאות שימורים הריקות שאותן קיבלנו בחלוקת האוכל. שנה לאחר לידתי נולד אחי השני, עזריאל . לאחר כמה ימים ללידתו הוא הרגיש לא טוב אשפזו אותו בבית החולים הדסה שבתל אביב. כעבור 3 ימים האחות הקהילתית במחנה האוהלים הודיעה להורי שהוא בריא וניתן ללכת לקחת אותו. הורי הגיעו לבית החולים לקחת את עזריאל ונאמר להם בבית החולים שאין ילד – הוא מת. אמא קיבלה הלם במקום ובכתה ולעומת זאת אבא היה מספיק חזק וביקש לקבור את גופת הילד. בבית החולים אמרו שכבר קברו אותו בעצמם. והם האמינו. כיום מודעים שיש להניח שהוא אחד הילדים האבודים. ההורים לא דיברו על המקרה עד שזה פרץ בכלי התקשורת. כילדה קטנה אני זוכרת שהיה במרכז המחנה שוקת בה שטפו כלים ורחצו פנים וידיים. הכלים שבישלו בהם היו קופסאות שימורים הריקות שאותן קיבלנו בחלוקת האוכל. בשנת 1947 נולד אחי השלישי, אמנון ואז פרצה מלחמת השחרור.  פינו את כל המחנה וחילקו לקבוצות את המחנה וריכזו את כל המשפחות התימניות לשכונת בתים מבטון בשכונת נחלת עדה.

שכונת נחלת עדה

בית קטן חדר ומטבח מקלחת קטנה ושירותים בחוץ

זה היה לוקסוס. כל משפחה קיבלה בית עם חצר בגודל דונם אחד במטרה לגדל ירקות, פירות, תרנגולים, עזים ולנו גם היה חמור ועגלה – כלי התחבורה הראשון. השכונה הייתה מרוחקת ממרכז המושבה מרחק של חצי שעה הליכה ברגל. עדיין לא היה חשמל ולא כבישים – רק עפר בוץ ושלוליות. אבא שלי, זכריה, רצה משפחה גדולה ובריאה והבאנו לעולם עוד חמישה ילדים: נחמה, זהבה, ברכה, רותי ואחרון חביב עמנואל. שכונתנו הייתה כמו משפחה אחת מאוחדת וגדולה- שכונת תימנים. כולם עזרו לכולם. כשהיה אירוע או חלילה, אבל. כל השכונה התגייסה לעזור. ואת זה אני זוכרת כחוויה מאוד מיוחדת. לנו הילדים, היו משימות: לטפל בבעלי החיים כמו למשל התרנגולים העזים… לפני שהיינו הולכים לבית הספר היינו קמים מוקדם מאכילים את בעלי החיים ורק מתארגנים לבית הספר. להורינו , היו משימות אחרות . אימא דאגה לילדים והייתה עקרת בית ואילו עבדה הלך לעבודתו כחקלאי. ביומי הראשון בגן, זו הייתה חוויה שאני זוכרת עד היום מהר מאוד הבנתי שזה הולך להיות סיוט כל בוקר. הגן היה ממוקם במושבה מאחר והשכונה הייתה מרוחקת נאלצנו ללכת כל יום חצי שעה עד לגן ברגל. בחורף היינו מגיעים לגן רטובים מלוכלכים בבוץ. בקיץ הגענו מזיעים ועייפים. וכך עברה עלינו כל תקופת הלימודים עד כיתה ח'. המשחקים ששחקנו בשכונה היו משחקים מאולתרים כמו קלאס, 5 אבנים, בנינו והעפנו טיירות (עפיפונים),שיחקנו שוטרים וגנבים, גולות ועוד משחקים שכבר נשכחו. כשהייתי בכיתה ח' בת 13 בלבד אבי פתח מכולת. ונאלצתי לעזור לו. וכך ביליתי את תקופת נעורי במכולת.

המכולת המשפחתית

בגיל 23 1968 התחתנתי עם שמעון

החתונה שלי

הזוית האישית

יהלי: אני רציתי לסכם שנהנתי מאוד לעבוד עם סבתא ולמדתי ממנה המון!!. היה ממש מעניין ללמוד על החיים פעם, על ילדות אחרת משלי.

סבתא מזל: זאת חוויה שלא אשכח לבלות עם יהלי פעם בשבוע ולספר את סיפור חיי. המפגש העלה בי זיכרונות שלא זכרתי מעברי. מאוד נהנתי משיתוף הפעולה.

הסיפור המלא במצגת שהכנו