מאגר סיפורי מורשת

זו ילדותי…

נולדתי וגדלתי בתל אביב. גרנו ברחוב קטן ליד רחוב שינקין, כולם הכירו את כולם כמו בקיבוץ. היה קשר נהדר בין כל הילדים שגרו שם, גם הצעירים וגם הבוגרים. שיחקנו כל יום יחד בחוץ, ובסך הכל היו לנו חיים שלווים ומהנים.

גרתי בתל אביב עד נישואי והולדת בני הבכור, ואז עברנו לגור בראשון לציון.

כך הכרנו…

הסיפור שלנו מתחיל במכתב.

מכתב פשוט, מנערה תל אביבית לחייל ששירת בחיל האוויר. בעבר, היה נהוג להתכתב עם בני נוער מהארץ ומהעולם. דרך המכתבים הכרנו חברים חדשים, ממושבים וקיבוצים, ואפילו מחו"ל.

חברותיי ואני ביניהן, נהגנו להתכתב. את הכתובות מצאנו בעיתוני נוער. אנחנו הבנות, נהגנו להתכתב גם עם חיילים. וכך, מצאתי חייל בשם מוטי וכתבתי מכתב שנשלח אליו לבסיס. מוטי כנראה היה מאוד "מבוקש", וקיבל המון מכתבים. הוא השאיר חלק לעצמו ואת השאר חילק לחבריו.

וכך התחיל סיפורנו, סבא ירון (חברו של מוטי), קיבל את מכתבי והחלה החלפת מכתבים בינינו. בהמשך נפגשנו בתל אביב, ובלי להרגיש עבר הזמן, בילינו יחד כשלוש וחצי שנים, והחלטנו להתחתן.

החתונה…

התחתנו באולם שמחות בתל אביב ביום 19.3.72. יום חורף גשום. צעירים ויפים, אני בת תשע עשרה וחצי, וירון בן עשרים ואחת. גם חברותיי התחתנו בגיל צעיר, כך שהיה מקובל להקים משפחה בגיל צעיר.

לחתונה הגיעו הרבה אורחים, בני משפחה וחברים, כולם עטפו אותנו באהבה גדולה. כל כך שמחתי לראות את המשפחה שלי גדלה ומתרחבת.

המשפחה שלנו…

כך חולפות להן השנים, נולדו לנו שלושה ילדים, הבן הבכור עומר, אחריו נולדה לילך (אמא של טל), ואחרונה חביבה רותם.

לכל אחד מהם נולדו ילדים, ועכשיו אנחנו כבר שישה עשר בני משפחה.

כולנו נפגשים פעם בשבוע ביום שישי או שבת, חוגגים ימי הולדת, חגים, ולפעמים נוסעים לנופש משותף.

"כבת יחידה להוריי, תמיד רציתי משפחה גדולה. כשאני מסתכלת על המשפחה שלנו, אני מרגישה שהגשמתי חלום".

הזוית האישית

נהנינו מאוד מהתהליך. יש בינינו קשר טוב תמיד והתוכנית רק חיזקה אותו עוד.