מאגר סיפורי מורשת

שמי זהבה צח, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי, זהו סיפורי:

הוריי, כמו רבים משורדי השואה שנדדו באירופה, ביקשו לעלות לישראל. את מסעם לארץ החלו קצת אחרי חתונתם במחנה זמני בעיר מיליארינו באיטליה, שם שהו מספר שבועות עד עליתם על ספינה מעפילים בשם י"ד גיבורי גשר הזיו. הספינה הותאמה למסע, נבנה סיפון נוסף שעליו מבנה לדרגשים. בנוסף צוידה הספינה בשתי סירות הצלה. ההפלגה לארץ ישראל הייתה קשה בגלל הריונה של אמי, תנאי מזג האוויר והצפיפות הרבה בספינה. בדרכה לארץ הספינה התגלתה על ידי משחתת בריטית שליוותה אותה. קרוב לחופי הארץ השתלטו הבריטים על הספינה וגררו אותה לנמל חיפה. לאחר טלטולים רבים הם הגיעו ביולי שנת 1947 לארץ, שבה קיוו למצוא שקט ושלווה נפשית. אבל הבריטים ששלטו באותו זמן בפלשתינה התייחסו לקבוצת הפליטים כלא חוקיים. הם הועברו לספינת גירוש בשם "אמפייר קומפורט", עליה גורשו למחנות המעצר בקפריסין.  כך באוגוסט 1947, הורי מצאו עצמם בניגוד לרצונם על האי במחנה מעצר 64, ליד העיר פמגוסטה. לאחר 5 חודשים, בתאריך 28.12.47 נולדתי בבית חולים בריטי בעיר "פמגוסטה". כיום היא עיר רפאים בידי התורכים.

זהבה, מאלבום התמונות

הבריטים התייחסו למעפילים כאל שבויים. המחנות היו מגודרים בגדרות תיל עם מגדלי שמירה, כמו במחנות באירופה. התנאים במחנות לא היו קלים עם בעיות תברואה קשות. בכל פחון גרו 12-16 אנשים, צפיפות נוראה בלי פרטיות, כל אחד קיבל מיטה, מזרן שמולא בקש וסדין. המיטה שמשה למטרת שינה ואוכל כאשר תחתיה שמו את כל הדברים הפרטיים.

באמצע המחנה היו מטבח, מועדון חברים, בתי מלאכה בית דפוס ומגרש כדורגל. השירותים היו ליד הגדרות, הבורות היו אחד אחרי השני וביניהם מחיצות מפח. את המזון קיבלו מהבריטים – בעיקר קופסאות שימורים, מזון דל, לא מגוון ולא טרי כי לא היה קירור. לעיתים היה מחסור במים. בהמשך קיבלו גם מזון מהג'וינט האמריקאי. את שירותי הבריאות והחינוך ביצעו שליחים מהסוכנות היהודית והג'וינט. יחס השלטונות לעצורים היה בדרך כלל טוב, חלק גילו אהדה וסייעו למעפילים, אך היו מקרים שגילו נוקשות.

עם הולדת התינוקות הפכו את מגרש הכדורגל לבית התינוקות הגדול ביותר במחנות החורף. הבית היה חשוך, 60 עריסות, כולם בכו וצרחו, תנאי ההיגיינה היו גרועים ולכן תמותת התינוקות הייתה גבוהה. אבי סיפר שעם הולדתי התנאים הפכו קשים יותר. זכיתי לקבל 5 חיתולי בד! הוא נאלץ "לבלות" את רוב שעות היום בכביסת חיתולים, אותם היה צריך לכבס בברז שהיה רחוק מבית התינוקות. המצב השתנה כאשר הגברת גולדה מאיר, אז מנהלת הציונות בסוכנות היהודית ולאחר מכן ראש ממשלת ישראל, ביקרה במחנות והגיעה להסכם עם נציגות הבריטית לשחרר את המשפחות שנולדו להם תינוקות.

כתוצאה מההסדר של הסוכנות היהודית, הוריי הורשו לעלות לארץ ישראל.  עזבנו את קפריסין בתאריך 4.2.1948 עם האונייה "קדמה", שמאוחר יותר הפכה לאניית צי הסוחר הראשונה של חברת "צים" הישראלית.

הגענו למחנה עולים בעתלית, שם התגוררו הוריי באוהל בתנאים פיזיים לא קלים.  משם עברנו כעבור מספר שבועות לדירת חדר וחצי צנועה בקריית עמל.

הזוית האישית

זהבה צח השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי ותועדה על ידי נכדתה גילי צח. התכנית נערכה בבית הספר החיטה בזכרון יעקב, בהנחייתה של המורה סיגל חלפון, התשע"ט.

סבתא זהבה וגילי, 2019