מאגר סיפורי מורשת

נולדתי במרוקו בשנת 1932 בעיר אגאדיר, למשפחה בת 10 נפשות גרנו בבית של שלושה חדרים דיברנו מרוקאית, ערבית וצרפתית.

כילדים למדנו תורה כל השבוע בבית הכנסת חוץ מיום שישי ושבת. אני זוכר שלפני החגים היינו מתכוננים לחג, אמא הייתה מכינה אוכל, היינו חוזרים מבית כנסת, יושבים לאכול, והייתה שמחה גדולה בחגים. כשהגעתי לגיל מצוות הנחתי תפילין וטלית בבית הכנסת. זו הייתה המצוה.

בגיל 22 עבדתי כנהג משאית באגאדיר וגרתי שם והייתי מסיע סחורות לכל מני מקומות. יום אחד, באמצע העבודה, נסעתי למרקיש ,ובערב הייתי בדרך חזרה לאגאדיר, היה לי עוד זמן, וחשבתי לעבור דרך העיר מוגדור והייתה לי משפחה שם. הם ביקשו ממני להשאר בלילה אצלם, והסכמתי. ישנתי שם עד הבוקר המשכתי לאגאדיר, כשהגעתי לשם, ראיתי שהכל הרוס ולא ידעתי מה לעשות. הבית שלי גם נהרס. באותו ערב לקחו אותנו לפרדס, וישבנו עם האנשים שהיו שם עד הבוקר. אמרו לנו מי שרוצה לחפש את המשפחה שלו, נתנו לנו טורייה, הלכתי לבית והתחלתי לחפש את המשפחה. בסוף צלחתי להוציא את אמא מתחת לתקרה, הוצאתי אותה, את שני האחים שלי, ועוד אחד שהיה עם אמא, שהוא נפטר ועוד מישהי בת 13 נפטרה שם. בבית שלי בסך הכל היו שלושה נפטרים. הוצאתי את אלו שנפטרו וקברתי אותם. הצאנו את אלה שנפגעו כדי לתת להם טיפול. הטיסו אותם לבתי חולים מחוץ למרוקו.

בזכות זה שבני המשפחה ביקשו ממני להשאר, ניצלתי. אחר כך הלכתי לרחבה של כל הנפטרים, וחיפשתי את האחים שלי וקברתי אותם בבית עלמין באגאדיר.

העלייה לישראל

אחר כך לקחו אותנו לבסיס צבאי  ומשם העבירו אותנו לקזבלנקה, וחיינו שם שנה וחצי בערך. עד שבשנת 1963, כשהייתי בן 28 עלינו לישראל. עלינו באוניה עד לצרפת. היה מפחיד באוניה, כי פחדנו שתהיה סערה בים. היינו במתח. ירדנו מהאוניה בצרפת ולקחו אותנו למקום של אכסניות. בצרפת היינו שבועיים ואחר כך עלינו על המטוס לארץ ישראל.

ירדנו בשדה התעופה בלוד והביאו אותנו במוניות לנתיבות. כשירדנו אמרו לנו ללכת לעזתא. פעם לנתיבות קראו עזתא. קיבלנו את הבתם, נתנו לנו מיטות מברזל, נתנו לנו שמיכות. היו נותנים לנו כל בוקר לחם וחלב. היינו קונים מה שצריך במכולת שהייתה במרכז נתיבות.

רציתי למצוא עבודה אז הלכתי ללשכת העבודה, ורצו לשלוח אותי לעבוד בחקלאות, אני אמרתי להם שאני לא יודע לעבוד באדמה, שאלו אותי מה אני יודע לעשות ובמה אני טוב, ואמרתי שאני איש מקצוע ונהג, אני טוב בלהיות מכונאי וחשמלאי, ואמרו לי שימצאו לי עבודה שמתאימה לי. זה היה ערב פסח, ומצאו לי עבודה ושלחו אותי לחברת קודחי נפט בחלץ. הגעתי לשם, וגם שם שאל אותי האחראי בחברה, מה אני יודע, ואמרתי לו מה שאתה נותן לי אני אעשה, ושוב אמרתי שאני טוב בעבודות חשמל, מכונאות ובנהיגה. עברתי מבחן במכונאות, נתנו לי מנוע מקולקל ואמרו לי להניע אותו, ועברתי את המבחן, ושלחו אותי להיות מכונאי איפה שהחברה הייתה עושה קידוחים. בעבודה הזאת השתכרתי טוב, וקיבלתי שכר גבוה יחסית לשכר שהיו מקבלים אז. עבדתי בחברה במשך 6 שנים ופיטרו אותי.

התגייסתי לצבא למילואים של 3 חודשים ועבדתי גם שם בתור מכונאי. שאלו אותי אם אני רוצה לעבוד בתור אזרח והסכמתי.  שאלתי את המפקד כמה אני יכול להרוויח, והמפקד אמר לי, 3 חודשים ראשונים אתה תקבל בין 1800 לירות לבין 1900 לירות.

התחתנתי בגיל 31 ויש לי 3 בנות ו – 5 בנים. המשכתי לעבוד בצבא כאזרח עד לפנסיה.

הזוית האישית

סתיו: אני מאוד נהנתי לעבוד עם יעיש, הוא סיפר לי את החוויות שלו מהילדות, והראתי לו סרטונים ביוטיוב והיה לו נחמד לשמוע שירים שהוא אוהב.

יעיש: למדתי  לעבוד על המחשב ואני יודע איך עובדים איתו.