מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

זאת אני, ומהו שמי?

סבתא אילנה ונכדתה היליי
אילנה רוחם
סיפור חייה של אילנה רוחם
העלייה:
עלינו לארץ בשנת 1956, גרנו במעברה (מקום מגורים זמני) בבית הנקרא צריף בעיר באר שבע בארץ.
הורי מכרו את כל רכושם, את הזהב והמלבושים היקרים שהביאו עימם לארץ ובכסף קנו בית פרטי.
חוויות שנוי השם:
את שמי שינו בבית הספר בו למדתי. יום אחד המורה כינסה את הכיתה כדי לחשוב על שינוי שמי מאליאן (שמי בגולה) לשם עברי והוחלט לקרוא לי בשם אילנה.
זאת הייתה חוויה מאוד קשה עבורי כילדה וזכור לי שהמורה אמרה לי שאנחנו לא נמצאים בגולה ושמי לא מתאים בארצנו (שם ישראלי).
ילדותי בשכונה:
זכור לי כי בתקופת החופש הגדול כינסתי את ילדיי השכונה באחד הערבים והלכנו אל מתחת לפנס (מקום התאספות מתחת לפנס תאורה).
בשכונה ישבנו, ושחקנו במשחקי חברה וסיפרנו חוויות וסיפורים עד שההורים היו קוראים לנו לחזור הביתה לישון.
בביתי, בגינת הבית שתלנו שתילים מסוגים שונים כגון: בצלים ,צנוניות ,ירק, פטרוזיליה, כוסברה וזרעי פרחים אשר צמחו וגדלו ולאחר מכן הכנו מהם זרי פרחים.
את הפירות והירקות אכלנו ישירות מעצי הגינה שבביתי.
זכור לי גם שהיינו הולכים לבית הספר ברגל במקום לנסוע באוטובוס, ואת הכסף שנועד לנסיעה באוטובוס היינו חוסכים לקניית ארטיקים.
זאת הייתה חוויה אדירה ללכת הביתה ברגל עם ארטיק ביד באותה התקופה.

 

מילון

ז'אמה ד'ה סו תאווה (פתגם בצרפתית)
אין פעמיים בלי שלוש, כמו "פעם השלישית גלידה"

ציטוטים

”זאת הייתה חוויה אדירה ללכת הביתה ברגל עם ארטיק ביד באותה התקופה“

הקשר הרב דורי