מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ואהבת לרעך כמוך

סבתא ואני במהלך הכנת העבודה בבית הספר.
טקס סיום פו"מ 1989
הסיפור שלנו מספר את ההיסטוריה של משפחתי, תוך הדגשת הערך של נתינה ועזרה לזולת, אהבת חינם ורוח ההתנדבות

לנועם נכדי היקר ולכל נכדיי האחרים:

זו הייתה חוויה מרגשת לשבת אתך ולהכין את העבודה, לכבוד רב ייחשב לי הדבר, לספר על המשפחה: סבא, סבתא וההיסטוריה שלנו.

אוהבת אותך מאוד ותודה על ההזדמנות,

תמונה 1

 

סבתא זפי, איזבלה לימור (סבתא):

שמי איזבלה (זפי) לימור, נולדתי בישראל בספטמבר 1951 בת להורי: שלמה וג'טיקה כרמין (קרסטינו).

הוריי עלו מרומניה בשנת 1950, עם אחותי הגדולה, יפה, חסרי כל, למרות שברומניה היו במעמד סוציואקונומי גבוה מאוד. באותה תקופה אסור היה להוציא דבר מרומניה, מלבד הבגדים, ולכן כל רכושם נשאר שם. לאחר עלייתם לארץ גרו במשך מספר חודשים במעברות בבני ברק ולאחר מכן עברו להתגורר במושב ביצרון. אבי, שלמה, עיבד נחלת אדמה במושב ובנוסף עבד כשכיר אצל בעל נחלה גדולה בגן יבנה. זאת על מנת לשפר את המצב הכלכלי שהיה קשה מאוד באותם ימים. אבי עשה הכול על מנת לכלכל את משפחתו והיה מבריח בתוך הבטנה של מעיל הגשם שלו, עוף כדי למכור אותו  בתל אביב. הוא קיווה שהמשטרה הבריטית לא תעצור את האוטובוס ותערוך חיפוש ואז, יאלץ להיפרד מהתרנגולת, שאמורה הייתה להימכר לעקרת בית בתל אביב. את מצרכי המזון קיבלנו בהקצאת תלושי מזון.

אמי בתקופה זאת התעברה ולאחר 9 חודשים נולדו בבית החולים בתל אביב (ברחוב דיזינגוף) שתי בנות תאומות: התאומה שיצאה ראשונה זאת אני, זפי ולאחר רבע שעה נולדה התאומה השנייה, שולה, אחותי. אמי מספרת כי בלילה, כאשר הייתה באה אל המיטה שלנו, היא הייתה ממששת את שיערנו וכך יודעת להבדיל בינינו.

גדלתי במושב ביצרון עד גיל 6 ובכתה א' למדתי בבית הספר בגן יבנה. בכתה ב' עברנו לגור בתל אביב (בשדרות הר ציון 30) שם למדתי בבית ספר "ביאליק". בתיכון עברנו לגבעתיים ואת לימודיי סיימתי בבית ספר "אבוקה" ברמת גן.

התגייסתי לצה"ל בינואר 1970 ושנה לאחר מכן יצאתי לקורס קצינות. שירתתי ברמת הגולן וטיפלתי באנשי מילואים הרשומים באחריותי, החל מזימונם  לשירות מילואים ועד לשחרורם. לאחר מכן  שירתתי כקצינת ח"ן ותנאי שירות של החיילים ששרתו ברצועת עזה והייתי אמונה על טיפול בחיילות ובחיילים עם בעיות כלכליות ואישיות. תקופת מלחמת יום הכיפורים חייבה את הישארותי בבסיס לתקופה ארוכה. נוסף על התמודדות עם השגרה נדרשתי לטפל במצבי הלחץ והחרדה של החיילים כתוצאה מהמתיחות הגבוהה והמרחק מהבית בעת המלחמה. בסיום המלחמה השתתפתי בהעברת חללי צה"ל, שנקברו בקבורה ארעית במלחמה לקבורת קבע, בהתאם לרצון המשפחות השכולות.

בהמשך נטלתי חלק במבצע להחזרת וקבלת השבויים וגופות החללים שלאחר משא ומתן קשה עם מצרים וסוריה הוחזרו לשטח ישראל. באמצע שנות ה – 80 עברתי לשרת כקצינת נפגעים בחיל השריון ( 12 שנים). חיל השריון הינו החייל שספג את מספר הנפגעים הגדול ביותר לאורך מלחמות ישראל ומספר ההורים השכולים, האלמנות והיתומים היה בהתאם. "תמונת המצב" לימדה אותי כי עליי לקיים פעילות שתרכז מספר רב של משפחות שכולות (בדומה לצנחנים) וכך נולד הרעיון לקיום קייטנת "בני אור" בסיוע של עמותת "רעות השריונאים". קייטנת "בני אור" שרתה מספר מטרות והעיקרית שבהן היכולת להיפגש עם מספר גדול של משפחות במרוכז ולדרוש בשלומם.

"רעות השריונאים" הינה עמותה המורכבת מאנשי מילואים של חיל השריון לדורותיו, חברים של הנופלים, שחלקם יכלו לספר לבני המשפחה על יקיריהם וכמו כן אנשים פרטיים שסייעו בגיוס כספים בארץ ובעולם. פעם בשנה מתקיימת הקייטנה באחד ממתקני האגודה למען החייל (בגבעת אולגה/נתניה) במתכונת של חמישה ימי גיבוש ומפגש של אלמנות ויתומים. במהלך הנופש נהנים הילדים והאמהות ממגוון פעילויות קיץ מהנות ומגוונות- הופעות, אמנים, טיולים, פעילויות יצירה, סדנאות העשרה ופנאי, הרצאות ועוד. הנופש מתקיים הודות לתרומתם האדיבה של תורמי ארגון ה-CZCA. הפרויקט הפך לימים לפרויקט כלל צה"לי.

במסגרת תפקידי לוויתי משלחת של אלמנות צה"ל למצרים (סיני) שהוזמנו לראות את מקום נפילת יקירם במלחמת יום הכיפורים. הביקור אורגן על ידי הצבא המצרי ובסיומו קיבלתי מחזיק מפתחות מחייל מצרי למזכרת.

במהלך שירותי סיימתי את לימודי:

תואר ראשון באוניברסיטת בר אילן, BA כללי,

תואר שני באוניברסיטת ת"א במנהל החינוך וארגונו

תמונה 2

טקס סיום המכללה לפיקוד ומטה (פו"מ), 1989. הייתי הקצינה היחידה במחזור הזה בין קצינים מכלל חיילות צה"ל.

 

יוסף (יוסי) לימור ז"ל (סבא)

בעלי, יוסף (יוסי) לימור ז"ל, נולד בשנת  1944 בחיפה להוריו: יעקב ומלכה לופוליאנסקי.

סבא רבא יעקוב נולד בעיר בברודי שבגליציה בתאריך 2/12/1906. בבגרותו עבד בהוראה. רוב משפחתו של סבא רבא יעקוב נספתה בשואה.

סבתא רבתא מלכה (רוזנבלום) נולדה בתאריך 10/06/1906 בעיר ברודי שבגליציה, למשפחתה היה עסק של עורות בעיר חיפה. סבתא רבתא הייתה מורה ובאחד מחופשי הקיץ, בעת שביקר סבא רבא יעקב בארץ, נפגשו והתאהבו. סבא רבא חזר לגרמניה וסבתא רבתא נשארה בארץ. הם שמרו על קשר עד תחילת מלחמת העולם השנייה. סבא יוסי ז"ל סיפר כי אביו היה האדם האחרון אשר הצליח להימלט ממחנה הריכוז "דכאו" במהלך אירועי "ליל הבדולח." סבא רבא יעקב הצליח לעלות לארץ ישראל באמצעות אישור (סרטיפיקט) ששלחה לו סבתא מלכה וכך ניצל. בשנת 1939 התחתנו ונולדו להם 4 ילדים יוסף (סבא) ,דבורה, אורי ואליהו.

סבא יוסי היה מספר כי בנערותו היה חכם והשתעמם בשיעורים בבית הספר ולכן מצא סיבות רבות לטייל בחוץ. כמו כן, היה פעיל בתנועת הנוער בני עקיבא.

אחיו של סבא, אורי, התחתן וגר בשכונה בירושלים. אורי שם לב כי אנשים רבים נזקקים למכשירים רפואיים כגון: קביים מכשירי אינהלציה וכדומה, ואין ידם משגת. על כן החליט לקנות כמה מכשירים ולהשאילם לכל נזקק. ברבות השנים הקים אורי עמותה אשר משאילה ציוד רפואי לכל אדם ללא עלות ומופעלת באמצעות מתנדבים ותרומות. היות וסבא רבא יעקב היה הראשון לתרום כסף לעמותה נקראה שמה "יד שרה." שרה הייתה סבתא של סבא יוסי ונספתה בשואה. העמותה הינה משפחתית (שלושה מבני המשפחה ניהלו ומנהלים אותה עד היום ובני משפחה נוספים מתנדבים בה).

סבא יוסי התגייס לצה"ל ועסק בתפקידים רבים ומגוונים: תפקידי דת, פיקוד ומטה, מבצעים, עד לשחרורו בשנת 1988 בדרגת סגן אלוף כראש ענף גיוס וכוננות באג"ם במטכ"ל. לאחר מכן שמש כיושב ראש וועדת ולת"ם ושרת במילואים למעלה מ 10 שנים.

בשנת 1991 החל להתנדב בסניף "יד שרה" ברעננה. בשנת 1994 קיבל סבא את הסניף לניהולו. תחילה היה הסניף קטן אך לאט לאט הלך וגדל עד שבשנת 2006 עבר מרכז השירותים ברעננה לבניין בן שלוש קומות והפך למרכז עירוני ואזורי התורם תרומה עצומה לבריאות הציבור. סבא יוסי ניהל כ- 300 מתנדבים במרכז השירותים. בתקופת ניהולו פעילות "יד שרה" ברעננה גדלה באלפי אחוזים.

רגישותו ומסירותו באו לידי ביטוי בין השאר ביוזמתו לפתוח את שירות השאלת הציוד הרפואי גם בימי  שישי וערבי חג עד השעה 16:00 (הסניף היחיד מתוך כ-90 סניפים הפרוסים בכל רחבי הארץ). החלטה זו באה במטרה לשרת אנשים הזקוקים לסיוע גם בערב שבת וחג ובשעות היום המאוחרות. סבא יוסי מעולם לא השיב פני אדם הזקוק לכך ריקם ומצא פתרונות לא שגרתיים על מנת לסייע לכולם.

בשנים האחרונות השתתף סבא יוסי בקביעות בשיעורי תורה. הוא היה אדם אשר אהב חוכמה ודעת בכל התחומים ולמד רבות בעצמו. במיוחד היה סבא בעל ידע רחב מאוד ברפואה, עד כדי כך שאנשים רבים פנו אליו לקבלת חוות דעת בנושאים רפואיים שונים. בסוף ינואר 2016 הרגיש סבא מעט נימול ביד ימין והפרעות תחושה בצד שמאל בפנים. הבדיקה הרפואית בבית החולים הצביעה כי מצבו תקין אך סבא התעקש לעבור בדיקה נוספת, מחוץ לבית החולים. בדיקה זו הביאה לגילוי הגידול הסרטני במוחו. סבא יוסי, שהבין את משמעות הדבר, עשה כל שביכולתו על מנת להמשיך את שגרת יומו לצד הטיפולים וניהל את סניף יד שרה גם כאשר לא היה נוכח פיזית בסניף.

לצערנו, נפטר סבא יוסי לאחר כשנה וחצי (י' אב תשע"ז).

בהלוויה של סבא נכחו אנשים רבים שספדו לו ביניהם גם הר' הגאון ר' בנימין רימר שליטא:

"גם כשנודע שהוא סובל ממחלה קשה לא איבד את שמחת החיים ולא נכנס לעצבות, אלא המשיך להשתתף בשיעורי תורה ולעשות את הדברים המוטלים עליו ככל שהתאפשר לו. גם בימים כשהיה קשה, גם אם לפעמים עצר בדרך והיה צריך לחזור לביתו, הוא קיבל גזרת שמיים באהבה והמשיך להיות בעל, אב, סבא, חבר, ידיד, אוהב ונאמן". הוא עסק בתורת ישראל עם רצון ואהבה מיוחדים "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים" באיזה חשק ובאיזה שמחה הוא ראה ולמד את חכמת התורה, הבין וידע שצריך להתעמק וללמוד ממנה, צריך להתאהב בה.

גם אחיו של סבא, הרב אורי לופוליאנסקי ומייסד "יד-שרה" ספד לו: "מנהיג מוביל, מטביע חותם בקהילה, מנהל יקר שחתר לשלמות בשירות והוביל דור של משרתי ציבור בבית "יד שרה" ברעננה ובמשפחת "יד שרה" כולה."

עוד ספדו לסבא:

"איש עם לב גדול ששם לב לפרטים קטנים…"

"המעשים הטובים שלך ילכו לפניך וישמשו כמגדלור" (ישראל מירון).

                                                                          סבא יוסי בחתונה של בתו אפרת

תמונה 3

                                                                           סבא יוסי מאכיל את נועם

תמונה 4

סבא יוסי מקבל את מגן "יד שרה"

תמונה 5

תמונה 6

פרס ישראל מוענק ליד שרה ומוקדש לסבא יוסי

זפי ויוסי לימור

הכרנו בצבא, סבא היה המפקד שלי ואחרי 4 שנים נישאנו, בל"ג בעומר 1975. סבא גדל במשפחה דתית (כיפות סרוגות), עזב את הדת במהלך השירות הצבאי, אך למרות ההבדלים, הצלחנו לקיים קשרים חמים בין המשפחות. עד היום הקשר בין האחים ובני הדודים נשמר: אנחנו חוגגים אירועים משותפים וביקורי משפחות ובחנוכה האחרון קיימנו אירוע משפחתי בירושלים בהשתתפות האחים ובני הדודים.

נולדו לנו שלושה ילדים:

הבת הבכורה ד"ר יעל מלצר (1976) בוגרת אונ' באר שבע וממשיכה לעבוד בה כמרצה. גרה במושב חצבה נשואה לדרור מלצר, קצין בשייטת (מהנדס חשמל) בן המושב ולהם 4 ילדים – שירי, עומר, מתן ואוהד.

אהוד (אודי) (1979) ילד "סנדוויץ'", בוגר קורס קצינים, שירת ביחידה מובחרת, התפתח בתחום האבטחה – מטוסים, שגרירויות. יצא לשליחות בארגנטינה, שילב בין עבודה ללימודים גבוהים ובוגר תואר בחשבונאות בהצטיינות. נשוי למיכל יהלום בוגרת מנהל עסקים, מנהלת משאבי אנוש. נולדו להם 3 ילדים – נועם, מאיה ועמית שגרים בהוד השרון.

אפרת בת הזקונים (1984) בוגרת קורס קצינות נפגעים (ממשיכה את דרכי), קצינה מצטיינת. לאחר השירות הצבאי פנתה ללימודי חינוך מיוחד באוניברסיטת בר אילן ועובדת בתחום. נשואה לתומר גואלי קצין וחוקר במצ"ח, איש הייטק בוגר לימודי מחשבים והורים לשירה, יונתן והראל.

תמונה 7

               סבא וסבתא ביום חתונתם

 

תמונה 8

סבא וסבתא במדים

תמונה 9

 

הזוית האישית

סבתא זפי: זו הייתה חוויה מרגשת לשבת איתך ולהכין את העבודה, לכבוד רב ייחשב לי הדבר: לספר על המשפחה, על סבא, סבתא וההיסטוריה שלנו. אוהבת אותך מאוד ותודה על ההזדמנות.

נועם: הפרויקט חיבר ביני לבין סבתא. היה לי ממש כייף לעבוד ביחד ולגלות דברים חדשים על המשפחה ואני שמח שהשתתפתי בפרויקט.

מילון

סרטיפיקט
היה הכינוי שניתן לאשרת העלייה לארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי.

ציטוטים

”מה שעשינו למען עצמנו בלבד, מת איתנו. מה שעשינו למען אחרים ולמען העולם חי לנצח"“

הקשר הרב דורי