מאגר סיפורי מורשת

שמי אליהו ציטיאט. נולדתי בבגדאד, עיראק. בבית היו אמי, אבי ושלושת אחיי. ביתנו היה עשוי מאבן. כשהייתי בן חמש אמי התאבדה בנהר החידקל. נותרתי יתום מאם ועד היום אינני יודע את הסיבה לכך, אך זה לא מנע ממני את שמחת חיי! אהבתי מאוד לשחק בכדור, כמעט כל משחק , גם היום אני מכיר את המשחקים. אהבתי לשמוע ולשיר את שירי החיפושיות (הביטלס), אך בימים אלה איני נוהג לשיר ולשמוע אותם.

עליתי לארץ בשנת 1950 עם אבי, סבתי ואחיי. היה לילה קר מאוד, הגענו דרך קפריסין במטוס. הגענו לשדה התעופה בלוד (כיום נתב"ג). הגיעו הרבה עולים באותה שנה, ושיכנו אותנו באוהלים במחנה שער העלייה בחיפה. סבלנו קשות מהגשם השוטף ששטף לנו את כל תכולת האוהל. בתוך האוהל מתחנו חבל ותלינו את בגדינו (לקח הרבה מאוד זמן עד שהם התייבשו)… ובמשך שנה וחצי לא יכולנו ללמוד או ללכת לגן.

לאחר מכן העבירו אותנו לצריף בטירת הכרמל. זכור לי יום אחד שכולם היו בחוץ, אני הלכתי לצריף להביא דבר מה וגיליתי שם נחש צפע ענקי על מיטת סבתי. מיד רצתי וסיפרתי לאנשים בחוץ ועד שהם נכנסו לראות – הנחש נעלם. היו לנו שתי תרנגולות שטיפחנו והאכלנו אותן יפה, לילה אחד גנבו לנו את התרנגולות בדיוק בזמן שתכננו לעשות מסיבה, ולבשל את בשרן. אחרי מספר חודשים עברנו גם משם לתחנת הרכבת בזיכרון יעקב שם קיבלנו דירה, כי אבי עבד שם.

פגשתי את אישתי בתחנת הרכבת שם. היא באה לבקר את משפחתי מכיוון שאמי החורגת ואמה היו אחיות. כל הזמן קבענו להיפגש ולצאת לבלות יחדיו. יום אחד החלטתי להציע לה נישואים בטלפון, היא ישר הסכימה. התחתנו ועברנו לגור בחיפה, שם הקמנו משפחה בשכונת נווה דוד.

כיום יש לי שלוש בנות, שישה נכדים (ארבע בנות ושני בנים). אין לי נינים, אנו נפגשים בחגים ולפעמים בימי שישי בערב. מדי יום בבוקר אני מתעורר, מנקה ומסדר את ביתי. נח, צופה בטלוויזיה ואוכל ארוחת צהריים שהכינה אישתי ויוצא להליכה הנמשכת כשלוש שעות.

וזהו אני אליהו ציטיאט!

הזוית האישית

שיר: אני מאוד נהניתי לעבוד עם אליהו, שמעתי דברים יפים אך גם עצובים.

מיקה: אני מאוד נהנתי לעבוד עם סבי. הסיפור שלו מעניין, מרגש, מפתיע ומאכזב.

שירה: היה כיף, שמחתי ללמוד על החיים של סבי וללמוד על מה הוא עבר.

אליהו: זו הייתה חוויה מאוד מרגשת לחזור חזרה לרגעים המרגשים שהתרחשו בחיי ,שהצלחתי להעביר אליכם בשעות המעטות שעמדו לרשתנו.