מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

התמודדות של ילדה יהודיה ברומניה

הגב' לאה מוסרת לרבי את האלבום
סבתא לאה והנכדה חני
למדתי בבית ספר ממשלתי, היינו שתי תלמידות יהודיות בלבד..

תש"ג בבוקרשט שברומניה,  שנות ילדותי עברו עלי שם. האווירה מסביב הייתה אנטישמית

.המלחמה הראשונה שחוויתי הייתה מלחמת העולם השנייה, הייתי תינוקת בת שנה כשהגרמנים פלשו לגרמניה.
לא למדתי בבית ספר יהודי, כי לא היה לנו. למדתי בבית ספר ממשלתי, בכיתתי היינו שתי בנות יהודיות בלבד- אני ועוד אחת. בבית הספר למדנו את השפה הרומנית ורוסית. למדנו גם חשבון והיסטוריה. אחר הצהריים, לא היה לי משחקים לשחק בהם. וכשהגעתי לגיל 12 לא חגגו לי מסיבת "בת מצווה"
כשהייתי תלמידה בתיכון היה לי מורה לא יהודי לשפה הרוסית. בכיתה בה למדתי היינו שתי תלמידות יהודיות בלבד. תמיד קיבלנו את הציון 10. המורה ניסה תמיד למצוא טעויות ושגיאות במבחנים, אבל ללא הצלחה. וכשהוא היה מחלק את תוצאות המבחנים הוא היה אומר לי ולתלמידה השנייה (היהודייה): "ניסיתי למצוא שגיאות, אבל לא הצלחתי, כך שמחוסר ברירה הייתי צריך לתת לכן 100".
עליתי לארץ  בשנת 1958 כשהייתי בגיל 15 יחד עם הוריי. לא התקשיתי להיפרד משום דבר ממקום הולדתי. עזבנו את רומניה והפלגנו באנייה לישראל.
המצב הכלכלי שלנו בבית היה קשה מאוד. לא אחת היינו צריכים לחכות לשכנה שתחזור לביתה,  כדי שנוכל ללוות ממנה כסף ולקנות בו לחם. פעם אחת, בט"ו בשבט, אבא שלי קנה לנו תאנים. היות, ואף פעם לא ראינו את הפרי הזה, לא אכלנו אותו ואמרנו לאבא: "זה רקוב"..
 משפט שזכור לי מהורי, עם מסר מאוד חזק: "בן אדם לומד כל החיים, ובסוף הוא מת טיפש".
ביקור אצל הרבי
זה קרה בזמן שהבן הבכור שלי היה ב'קבוצה'- שנת לימודים אצל הרבי. נסעתי בקיץ לבקר אותו. הגעתי לנייו יורק ביום ראשון בבוקר, ונעמדתי בתור לדולרים. הבאתי איתי אלבום תמונות של אנ"ש בנצרת עלית, במטרה למסור לרבי בידיים.
על ידי עמדה אישה, שדאגה שנשים תיגשנה לפני הרבי עם כיסוי ראש. אותה גברת רצתה לקחת ממני את השקית ולמסור אותה לרבי. ואנחנו התווכחנו. אמרתי לה שאני רוצה לתת את זה במו ידי הישר לידי הרבי. תוך כדי ויכוח לא שמתי לב, שהגעתי אל הרבי. הרבי עם חיוך גדול שאל אותי: "מה לא תתני לה"? עניתי לרבי שביקשו ממני לתת את האלבום רק לידיו הקדושות של הרבי. הרבי לקח את האלבום וחייך אליי, הרבי נתן לי דולרים עבור האלבום ועבור אנ"ש של נצרת עילית.
לפני שחזרתי לארץ הלכתי לקבל ברכה מהרבי. כשהגעתי, הרבי ירד מבית הכנסת לכיוון חדרו. חששתי שתכף ייכנס הרבי לחדר, ואני אפסיד את הברכה. ואז.. צעקתי באומץ רב ובלא מעט תעוזה: "רבי"!
הבן שלי, שעמד לא רחוק מהרבי אמר לי: "לא ידעתי שיש לי אימא כזאת חוצפנית".עניתי לו: "מה עושה בן אדם כשהוא בייאוש? הוא צועק! כי בלי הברכה של הרבי לא הייתי טסה חזרה לארץ".
תשע"ו

מילון

קבוצה'
זהו כינוי למסגרת הלימודים בישיבת תומכי תמימים המרכזית-770, לתלמידי התמימים אחר שסיימו את מסלול הלימודים בארץ ישראל.

אנ"ש
ראשי תיבות אנשי שלומנו כינוי לחברים בקהילה משותפת.

ציטוטים

”בן אדם לומד כל החיים בסוף הוא מת טיפש.“

הקשר הרב דורי