מאגר סיפורי מורשת

שמי תמר, נולדתי בשנת 1958 בעיר נס ציונה, שם גם גדלתי – בעיר נס ציונה. הייתה לי ילדות ממש טובה, בכל הבתים הדלתות היו פתוחות, יכולנו לבוא זה לזה בלי תיאום והודעה מראש. היינו הרבה חברות מאוד מגובשות וכל הזמן היינו בחוץ ביחד בחיק הטבע. שיחקנו "קלאס" "גומי" "מחניים" "חמש אבנים" ו"חמור חדש"

החוויה הראשונה שזכורה לי היא שבגיל 6 וחצי שברתי את הכתף והייתי עם גבס שלושה חודשים. גרנו בשכונה ותיקה בהם היו בתים ערביים בחוץ, הייתה בריכה ריקה מלאת סלעים ואבנים, אני הלכתי על שפת הבריכה שהייתה גבוהה, החלקתי נפלתי על סלע עם הכתף, הכאבים היו עצומים למרות זאת המשכתי לשחק. סיפרתי לאחי שהיד כואבת והוא שפך לי יוד אדום על כל היד. כשאבא שלי חזר מהעבודה הוא לקח אותי לקבל טיפול. בבית החולים גיבסו לי את כל היד וכך הייתי שלושה חודשים, ללא פינוק הלכתי לגן באופן סדיר. למדתי בבית הספר ראשונים ואני זוכרת שכשהייתי בת 11 ההורים שלי קנו טלויזיה שהיה בה רק ערוץ 1. אהבתי מאוד לצפות בסידרה "לאסי".

כשהתבגרנו היינו הולכים בימי שישי לבית הנוער, שם היה מרתף עם מוזיקת רוק והיינו רוקדים ונהנים. הייתי עושה גם הרבה בייביסיטר על ילדים בשכונה והרווחתי הרבה כסף , המטבע אז לירות.

ההיכרות עם סבא יעקב

ביום כיפור הייתי בגן נווה עם כל החברות שלי וסבא יעקב הגיע עם החברים שלו. ישבנו ודיברנו הוא היה חייל בצבא. הוא הזמין אותי לצאת לסרט בצאת כיפור ואחרי שלוש וחצי שנים התחתנו.

הייתי בת 20 כשהתחתנו בחצר של החברה שלי ציונה. הייתי ארבעה ימים לפני תאריך הגיוס שלי, סבא יעקב לא רצה שאתגייס לכן ארגן בשיתוף השכנות והחברות חתונת בזק, בחצר של ציונה השכנה, היה מתופף וגיטריסט השכנות הכינו את כל הכיבוד. החתונה הייתה שמחה מאוד. את החופה עשינו ברבנות ולאחריו חגגנו בחצר.

הזוית האישית

תמר: זו הרגשה נהדרת שהנכד הקשיב והתעניין בסיפור חיי.

אורן: אהבתי להפגש עם סבתא ולשמוע על הילדות שלה.