מאגר סיפורי מורשת

התגשמות החלום

שמי ג'ו, נולדתי בשנת 1952 בעיר רבאט, בירת מרוקו. בשנות השישים עברתי לפריז, בירת צרפת, ורוב חיי עבדתי כמנעולן, במשך 30 שנה.

בגיל הפרישה עשיתי  עלייה מרגשת לארץ ישראל, יחד עם משפחתי הגרעינית שהתפתחה עם השנים. עם עלייתי לארץ החלתי  לממש את סקרנותי הטבעית ליצירתיות. זה בא לידי ביטוי ומראה בבירור את מערכת היחסים המיוחדת שיש לי כאשר אני מביע את תחושותיי  רגשותיי ואהבותיי.

מעצם אהבתי לבישול, כשהגעתי לארץ ורציתי ללמוד עוד משהו חוץ מהמקצוע שלי, הלכתי ללמוד בבית ספר לבישול ואהבתי נורא לשלב במנות שהכנתי צבעים עם הירקות בכל מיני טכניקות משלי. הפכתי לשף מדופלם וגילוי האומנות הקולינרית בא לידי ביטוי במשחק הצבעים, הצורות והטעמים. מכאן הצבעים משתלבים גם על הקנבס.

מעצם אהבתי ליצירתיות, וליופי שבאומנות, הפכתי לצייר כשהקו המנחה הוא אבסטרקט, המביע רגשות עזים וחיבור למקומות פנימיים ועמוקים באדם המתבונן בציוריי. מאז ומתמיד הניעה אותי התשוקה וההתפעלות כך כשפעם אחת כשחזרתי מהליכה, הלכתי ל"סטאר סנטר" ונתקלתי בחנות פיקסו, נכנסתי וקניתי בד חלק וחומרי ציור וטמנתי אותם בארון למשך כ-5 חודשים.

בלילה ארוך ללא שינה בחודש ספטמבר 2017, קמתי ממיטתי וניגשתי אל הארון, הוצאתי את ציוד הציור, הלכתי למרפסת, ובמומנטום לא מוסבר, ציירתי כל הלילה.

ציירתי את הציור הראשון שלי וקראתי לו "הבלתי נתפס".

אשתי שנדהמה לראות את היצירה בבוקר למחרת, עודדה אותי להמשיך ולטפח את התשוקה החדשה לאומנות האצילית הזו.

מרגע זה ואילך פרצתי את מחסום היצירה, והתפתחתי כך. כיום ישנן כ-50 עבודות מעוררות השראה, הזדהות ורגשות עזים.

הייתי בקניון לב אשדוד ובמקרה נתקלתי בגלריה בשם דואט, שם ראינו שיש אגודת אומנים, ניסיתי את מזלי כדי להתקבל לאגודה, בקשו ממני שלוש יצירות ואחרי שבוע התקבלתי בשמחה לאגודה.

מידי פעם אני מנסה יצירות חדשות מעבר לציור. אני ממחזר חומרים שונים והופך אותם למשמעותיים.

.

הזוית האישית

המפגשים היו מענינים ומהנים מאוד. נהנתי להיות עם נויה המקסימה.

לא ידעתי לקראת מה אני הולך, ונוצרה אינטראקציה טובה ומשמעותית ביני לבין האומנים וביני לבין רכזת הפרויקט.

הקשר היה טוב, האווירה היתה נעימה. כרמית, מנחת התוכנית דאגה כל הזמן והכל היה מאורגן. זכות גדולה היתה לי והיה לי חשק להגיע בכל שבוע למפגשים.

תודה רבה !