מאגר סיפורי מורשת

שמי דבורה נקש, נולדתי בישראל, אני דור עשירי בארץ. סיפורי עוסק בשירותי הצבאי:

התגייסתי לצה"ל כשהייתי בת 20 אחרי שסיימתי לימודים. לאחר טירונות של ארבעה שבועות כל חיילת נקראה למפקדת שלה לקבל הצבה לתפקיד. לי נאמר רק שאני צריכה להתייצב בקריה בתל אביב. שמחתי על זה, כי גרתי בחולון וזה היה קרוב לי לבית. לא נאמר לי מה יהיה תפקידי ואיפה.

הגעתי לקריה למשרד שנאמר לי להגיע אליו ושם קיבלתי שאלון ארוך כמו חוברת – תחקיר ביטחוני. התחקיר הוא בעצם המון שאלות עלי, על בני משפחתי כולל בני זוגם של אחי ואחותי, חברים שלי ושל הוריי, אנשים שיכולים להמליץ עלי ועוד. כל זה כדי להכיר אותי היטב ולדעת אם אפשר לסמוך עלי בעבודה ביטחונית וסודית. עבר כשבוע עד שסיימו לבדוק מה שרצו, ובכל הזמן הזה לא גילו לי במה אעבוד ואיפה. כששאלתי ענו לי שאדע כשאסיים את התחקיר.

ואז הגיע היום המיוחד שהסתיים התחקיר ולקחו אותי למקום עבודתי. הגעתי למקום שנראה כמו כניסה למקלט ציבורי ובכניסה עמד חייל שומר. נכנסנו פנימה ושם היו רק מדרגות לרדת למטה, כשתי קומות, והנה מצאתי את עצמי בקומה שלמה מתחת לאדמה, מחולקת לחדרים – משרדים ומסדרונות – "הבור" של צה"ל, משם מתנהלים המבצעים השונים מעבר לגבול.

התקופה הייתה תקופת "מלחמת ההתשה". הייתה זו תקופה של שלוש שנים אחרי מלחמת ששת הימים שבה אויבנו ממצרים, ירדן, סוריה ולבנון היו תוקפים בתותחים ובכל מיני דרכים בתקווה שיצליחו להחליש אותנו. אני הייתי צריכה לעבוד עם קצין בדרגת רס"ן שעסק באיסוף נתונים יומי של מה שמתרחש בגבולות. העבודה הייתה מאוד מעניינת.

כל חיילת שם הייתה צריכה לעשות פעם בשבוע משמרת לילה ופעם ב- 4-5 שבועות משמרת סוף שבוע. משמרות היו לצורך קבלת הודעות על אירועים המתרחשים בלילה כמו תקיפות של האויב או מבצע של צה"ל מעבר לגבול.

דברים רבים שעשיתי שם היו סודיים ואסור היה לי לדבר עליהם. לפעמים זה היה מאוד קשה. אנשים היו מדברים על מה שקורה, ולמה הצבא לא עושה שום דבר כדי לטפל באויבים. אני הייתי יודעת שהצבא עושה הרבה, אבל לא היו מפרסמים את זה.

הייתי שם בתפקיד כשנה ואז הוריי עברו לגור בירושלים וביקשתי לעבור לתפקיד שיאפשר לי להיות קרוב לבית ולהוריי, וכך עברתי לבסיס פיקוד מרכז ליד ירושלים ונפרדתי מ"הבור".

הזוית האישית

סבתא דבורה: נהניתי מאוד לעבוד עם אופק ועם המורה והכיתה. לספר סיפורים עלי ולשמוע סיפורים של סבתות אחרות. זו הפעם השלישית שאני משתתפת בתכנית הזו, הייתי גם עם אחיותיו של אופק.

אופק: היה לי כיף לעבוד עם סבתא על התיעוד, גם למדתי דברים חדשים על סבתא ועל ילדותה.

סבתא דבורה תרמה סיפורים נוספים למאגר, לקריאתם לחצו על הקישורים: 

ילדותי בישראל כמדינה חדשה

ילדות ישראלית בפתח תקווה