מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי, אביבה כהנא, נולדה בשנת 1941 בישראל.

סבתא אביבה מספרת כך: "כשהייתי ילדה היו לי חברות מהשכונה וחברות מבית הספר. חלק מחברותי גרו בקרבת ביתי, וחלק מחברותי גרו יותר רחוק. היו לנו הרבה משחקי רחוב כמו חבל, קלאס, סטנגה וחמש אבנים. בשעות הפנאי שלי הייתי מכינה כמובן שיעורי בית, קראתי ספרים ושיחקתי עם חברות. שם בית הספר שלי היה "שלמה המלך" והוא היה בתל אביב. למדנו את כל המקצועות הרגילים – עברית, גאוגרפיה, חשבון תורה ועוד. אנגלית התחלנו ללמוד רק בכיתה ו'. לא זכור לי מקצוע שממש אהבתי או שנאתי.

אני לא הייתי בין המפריעות ולא היו לי שום עונשים והפרעות כלפי המורים. התלבושת האחידה שלנו הייתה חולצה תכלת וחצאית כחולה. היו לנו טיולים, אך לא מסיבות. כן חגגנו ימי הולדת. בבית ספרי לא היה לנו חדר אוכל, כי בתקופת ילדותי היה צנע. דודיי שגרו באמריקה היו שולחים לנו חבילות עם אוכל, ולי היו מביאים כריך טעים ושווה לבית הספר. לא כל כך אהבתי לאכול אז חברותי עמדו בתור וחיכו שאתן להן את הכריך שלי.  כשגדלתי עברתי לבית הספר עממי ואחר כך לצעירות מזרחי. בילדותי אבא שלי הכין לי בצל מטוגן עם ביצה, וזה היה המאכל האהוב אליי. היו לנו ממתקים רגילים. הייתי בתנועת הנוער בני עקיבא ולמדתי פסנתר וריקוד.

בין השנים 1917 ל- 1948 הבריטים שלטו בארצנו. פעם אחת, הבריטים הגיעו לחצר הבית שלי וביקשו לאכול, אז אני ואחי יוסי הוצאנו להם אוכל. אני עוד זוכרת את הכרזת הקמת המדינה כשכולם שמחו ורקדו ברחובות.

כשגדלתי, למדתי בסמינר תלפיות בתל אביב, שמה למדתי הוראה. לאחר מכן התחלתי לעבוד במושב חדיד, זה היה מושב של תימנים. שמה לימדתי כיתות א' ב' ו-ג'. אחרי זה עברתי ללמד בבית ספר תחכמוני כיתות א' ב' ו-ג'. לאחר מכן שיווקתי משחקים לגני ילדים, לבתי ספר, לבנקים ולוועדי עובדים בחברת בובה-לי. בגיל 21 התחתנתי עם בעלי דב והולדתי ארבעה ילדים: דודי, מאיר, מתי, ומיכל. בגיל 62 יצאתי לפנסיה."

הזוית האישית

שירה: ממש נהניתי להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתא. זאת חוויה מעניינת.

סבתא אביבה: החוויה מדהימה, מאוד מרגשת ומאוד מעניינת.