מאגר סיפורי מורשת

אני שושנה יוגב, שם החיבה שלי הוא שושי, נולדתי ב1954, ברוסיה, ועליתי לישראל באוניה בשנת 1957.

יש לי אחות הגדולה ממני בשש שנים ואני הצעירה במשפחה. כשהייתי בת שלוש, החליטה משפחתי לעלות לארץ ישראל, עלינו על אנייה ובמשך חודשים ארוכים, היינו בדרכים. לקח לנו שישה חודשים להגיע לארץ ישראל.

הגענו לישראל אחריי שישה חודשים והמצב בארץ היה מאוד קשה. היה עוני, קושי בשפה, קושי בתנאי החיים והמגורים במעברה, היו בתנאים מאוד קשים למשפחה. השירותים היו בחוץ, לא היו מים זורמים. לא היה חשמל וכמובן גם  לא היה מספיק אמצעים לקנות אוכל.

קצת הסבר על המעברות של פעם:

כאשר התגברו גלי העלייה, הבינו המוסדות ואשכול בראשם, כי פתרונות האכלוס הקיימים אינם נותנים מענה למצוקת הדיור, כמו גם לחוסר המעש של העולים, ובכך מעודדים את התלות הכלכלית של העולים במוסדות. מחנות הצבא הבריטי, ומחנות העולים החדשים שהוקמו במהירות, היו מאוכלסים בעולים רבים, כאשר עלויות אחזקת המתקנים, הוצאות הכלכלה לנפש, כולל אדמיניסטרציה, היו כלירה ביום והכבידו על מוסדות המדינה הצעירים. אשכול הגה תוכנית חדשה, אשר במסגרתה יוקמו ברחבי הארץ "שיכוני עולים" או "שכונות עולים" בסמוך ליישובים וותיקים. כוונתו הייתה לייסד למעשה צורת התיישבות חדשה, שכונתה מאוחר יותר בשם "מעברה". הרעיון שעמד בבסיס הקמת המעברות היה לאפשר לעולים תעסוקה ביישוב הוותיק הסמוך למקום מגוריהם מתוך שאיפה למיזוגו של היישוב החדש עם הוותיק בעתיד, בתהליך שיסייע בשילובם של העולים ובצמצום עלויות מימונם. חוסר המעש והתלות הכלכלית תוכננו להיפתר גם באמצעות עבודות יזומות של הממשלה. בנוסף האמין הממסד כי הקמת המעברות בפריפריה תיצור פיזור אוכלוסין שיתרום לביטחון המדינה. תוכנית אשכול יצאה לפועל במהירות, ובמאי 1950 כבר הוקמה המעברה הראשונה בהרי ירושלים. הרוב הגדול של יושבי המעברות התגוררו במעברות בתוך או בסמיכות לערים, שנועדו לספק תעסוקה. מעברות אחרות פעלו במקומות בהם הייתה תשתית זמינה, כמו מחנות עולים וכפרים ערביים שהפכו למעברות(ויקיפדיה).

האווירה במשפחה באותה תקופה, היתה  מצד אחד תחושה של שמחה, כי הגענו לארץ ישראל, אליה כל כך רצינו להגיע, ומצד שני חווינו קושי בתנאי המחיה שהיה גדול מאוד. בנוסף היו גם עצב, וגעגועים למשפחה. אמא ואבא של סבתא נספו בשואה, ולא זכו להגיע לארץ ישראל.

סיפורו של חפץ:

במסגרת התוכנית, של הקשר הרב דורי, כשנתבקשתי לבחור חפץ שמעורר בי געגוע. בחרתי בשמלה בצבע ירוק, אותה קיבלתי  במתנה משכניי ברוסיה. אני זוכרת שמאוד אהבתי ללבוש את השמלה הזו בילדותי, והרגשתי בה מאוד יפה וחגיגית. השמלה הזו מסמלת את געגועי לילדות ולזיכרונות שנשארו לי ממקום הולדתי.

הזווית האישית

ליעד: היה לי מאוד חשוב להקשיב לסבתי, ולמדתי דברים רבים על עברה, שמעתי על קשיים איתם התמודדה והכרתי דברים שלא ידעתי.