מאגר סיפורי מורשת

בידור טוינה בקיבוץ שדה נחום

 

"המטוס נחת על שדה חרוש ובאותה פעולה ירדנו ישר למשאית שחיכתה לנו, משם לקיבוצים, שם נתנו הכינו לנו ארוחה יפה, שחינו בירדן אשר זרם ליד הקיבוץ, צלמו אותנו שם ונתנו לנו תעודת זהות כאילו אנחנו תושבי המקום, אני תושב חיפה כביכול… זה ב 25 במאי 1947, למחרת נסענו לקיבוץ שדה נחום הכשירו אותנו ושם עבדנו 2.5 שנים היינו בשדה נחום כ 25 חברים וחברות אחר כך התווספו עוד במטוס השני ונהיינו כ 50 חברים בשדה נחום". 

 

 

העבודה בשדה נחום"מהיום הראשון נבחרתי ע"י צבי הטרקטוריסט ללמוד את הטרקטור….רק שעה ישב לידי צבי וחרש 2 שורות אחר כך עזב אותי ואז המשכתי, בא לבקר אותי אחרי שעה והכל היה בסדר, אחרי שאכלתי ארוחת צהרים, עזב אותי עד שעה 4 לבד, את הנהגות למדתי תוך דקות כי כאן אין חוכמה גדולה וכך בגראג' לימדו אותי איך להרים את הטרקטור, לשמן, לשים דלק, מים, שמן, ולבדוק את האורות….בהתחלה הכשירו אותי על החריש, אחר כך על פיזור זבל בשדה וזריעה, קצירה, העבודה הקשה הייתה בנית סוללות לבריכות דגים, קשירת פלטפורמה ואיסוף חציר או עשב על פלטפורמה.

 

 

"השמירה בשדה נחום"בשדה נחום שמרנו גם בלילות במשק ובחוץ על בריכות הדגים , עוד האנגלים כאן והיינו נזהרים שלא נתנגש עם האנגלים החיילים בשדות בלילות, תמיד התרחקנו מהם, בית שאן עוד הייתה עיירה קטנה ערבית וכשיצאתי לא פעם נתקלתי בערבים גונבים חציר ואוכל לפרות או פירות מגן הירק   הייתי מבריח אותם ע"י הפעלת גז של הטרקטור ופחדו מהרעש וברחו.

 

 

 

"כיבוש בית שאן "בבית שאן ברחו התושבים, נשארו רק מעט אנשים והלגיון הערבי באמצע הלילה, תקפו חיילינו את העיירה , תוך שעתיים ברחו הלגיון והעיירה בידינו , למחרת תושביה שנשארו, הורשו לצאת לירדן דרך מעוז חיים רגלי עם חבילות בגדים ותינוקות ביד, היה מראה לא נעים, כאילו יציאת מצרים , תוך יממה או יותר העיר התרוקנה , כל המחזה הזה היה למול עינינו , בזה סילקנו אחד המכשולים בדרך לבית יוסף, אשדות וטבריה כי היו יורים על כל רכב שעבר דרך בית שאן ולעמק. משלל המלחמה גם אנחנו הגרעין זכינו לקחת , כי הלכנו ונכנסנו לעירה ולקחנו מה שבא ליד, חזרנו דרך השדות ונס היה לשלא נפגענו השביל היה ממוקש, המוכתר של העיר אשר ישב באוהל מחוץ לעיר, ביקש מאיתנו להחזיר את הדברים, כמובן סרבנו וזה היה שיכרון הניצחון דאז".  

 

 

 

אחרי חמש שנים שעבד בקיבוץ שדה נחמיה הוא עבר לירושלים. הוא התחתן בשנת 1950 עם בידור שלום ושם נולד יחזקאל. סבתא בידור מספרת למתן: " אנחנו גרנו בחדר בשכונת הבוכרים בירושלים ולאחר מכן עברנו לבית שמש, סבא היה תפסן ואני הצעתי לו להיות מורה כך שלחו אותו לקורס מורים והוא סיים בהצטיינות.

 

 הוא אהב מאוד מאוד את המקצוע "כשעברנו לגור בבית שמש, גרנו בצריף, 

 

שם נולדו דוד ומסדה התנאים היו קשים מאד ולכן היה קשה לגדל את הילדים. המשכורת של המורה הייתה דלה מאד ולכן הצעתי לפתוח חנות רהיטים.

 

מורה מאושר הוא היה מלמד נערים עברית וגם כמחנך בבית ספר. 

 

 

הנערים אהבו אותו בגלל שהוא היה מורה טוב…..ואני הייתי מוכרת רהיטים מהבוקר עד לצהריים ובשעות הערב אחרי שחזר מבית הספר נפתלי עבד גם בחנות, היה נוסע על אופניים כי אז לא היה כלי רכב.יום אחד שבוע אחר הצהריים נסע לתל אביב להביא רהיטים לחנות כדי למכור אותם נפתלי ובידור עבדו קשה מאוד כי גם היה להם לגדל ילדים וגם לעבוד אחרי שהיה להם את כל העבודות שהיה להם כסף והם התבססו ……..גרנו בבת ים 3 שנים שם נולדה לנו בת ששמה היה אירית.(והיא אמא שלי-מתן) אחר כך ראינו שהסביבה בבת ים לא הייתה מתאימה לחינוך של הילדים. ואז החלטנו לעזוב את הסביבה ולעבור לרמת חן.

 

בבית ברמת-חן אחר כך נפתלי היה בפנסיה וקנה לילדיו מפעל לפלסטיק והיה עוזר להם. הוא אהב מאוד לקרוא סיפורים לנכדים וגם ליצור דברים מחימר בזמנו החופשי. הוא בנה מחימר את הדמות של אבא שלו 

בלבוש קדום של בגדד. אירית כותבת: קורות החיים של אבא כמו טוויית, קשירת ענפי הגפן צעד אחר צעד, לאט ובטוח שומר ודואג לכל ענף וענף, אשכול ואשכול בדייקנות ויסודיות, בסבלנות רבה וטעמו משתבח עם השנים, כמו שנינותו, חכמת חייו.

 

שכונת הבוכרים: "שכונת הבוכרים היא שכונה בלב ירושלים, שנבנתה בשנת 1894 על ידי יהודי בוכרה. שכונת הבוכרים שוכנת בחלקו הצפוני של מרכז ירושלים, וגובלת בשכונות בית ישראל ממזרח, ארזי הבירה, שמואל הנביא, נווה צבי, מחניים, גוש 80 ותל ארזה בקשת ממזרח-צפון למערב וכרם אברהם וגאולה מדרום".

 

תכנית הקשר הרב דורי 

מובילת תכנית איילת שחק