מאגר סיפורי מורשת

למעט משפחתי (הקרובה והמורחבת) שכללה בתוכה שני יתומים, אח ואחות שקירבתי אליהם היא בני דודתי. אבי בנימין יוסף שעמד בראש הכפר כמגן וכאפוטרופוס מול המושל של הממלכה בתימן ובאזורינו, והיה הדובר מול השיח'. כל בעיה ופתרונה, תביעות או תלונות כנגד יהודי הכפר, אבי נבחר על ידי הכפר לייצג אותם בכל נושא מכל סוג שהוא (הוא ידע את חוקי הקוראן של המוסלמים ולכן יכול היה לדבר מול השיח'ים גם בשפה הערבית הספרותית שידע אותה על בוריה).

הייתה חוקה באזורינו בת שנים רבות שאומרת " על כל יהודי ויהודייה שיתייתמו מהוריהם, חייבים להתאסלם ולהמיר את דתם". חוקה זו הייתה מקור לדאגה ומועקה בקרב כל הכפר שלנו והייתה מחויבות בקרב אנשי הכפר להציל נפשות כאלה עוד בטרם שני ההורים נפטרים. אם התייתמו מהאבא, איש מהכפר לוקח את האלמנה ומתחתן איתה. כל זאת על מנת להציל נפשות מלהמיר את דתם. שני היתומים שהוזכרו למעלה היו בחסותו של אבי ז"ל ולכן משפחתי לא הורשתה לעלות לארץ ישראל עד שלא ימסרו היתומים לידי השלטונות (השיח') בגלל היותם יתומים.

אבי ז"ל שהיה בקיא בנושא חוקת המשפטים בתימן על כל סוגיה ובמתוקשר עם כל נציגי הממלכה. אבי נכלא כחודש ימים על סירובו למסור את היתומים להתאסלם. במהלך היותו בכלא כתב אגרת למושל האזורי (כמו הבג"ץ). באיגרתו הוא כותב כי בידו יש הסמכתה (כתובה יהודית) שנשא אותה בטרם שנפטרה ולכן לפי דת האסלאם היתומים הופכים לילדים שלו. לפי כך אבי שוחרר וקיבל הרשאה לצאת לארץ ישראל.

במהלך כל השנים עד הגיענו לארץ, אבי כלכל אותם ומימן את לימודם גם בארץ ואת חתונתם בנישואיהם. מסענו החל על גבי חמורים ונמשך עד בהגיענו לעיר עדן שקראו למקום "מחנה עולים-גאולה"(ח'שד) ומשם עלינו על מטוסים שהטיסו אותנו לארץ ישראל. שובצנו בכפרים על גבולות המדינה כעובדי אדמה וסלילות כבישים.

בשנים אלה 1951-1955 היינו מאוימים על ידי מחבלים (פדיונים) אשר היו פוקדים בלילות את התושבים, גונבים ציוד חקלאי וגם לאלה שהיה צאן ובקר. בשנת 1959, עקב מצב בריאותו של אבי, פנה לסוכנות היהודית לעזוב את הכפר ולעבור למושבה יותר גדולה כמו ראש העין ואכן הושר לו ועזבנו. בראש העין גרנו באוהלים מספר שנים, החיים היו קשים במיוחד בחורף שהאוהלים קרסו עלינו מעומס השלגים ומזון קיבלנו עם תלושים שסופקו לנו על ידי הרווחה (לשכת הסעד) עד שחברת עמידר בנתה שיכונים דו משפחתי, בת 54 כל יחידה מ"ר ואז שוכנו בבתים בשכירות כל חודש.

כל משפחה שהייתה במצוקה, הרווחה תקצבה אותם מדי חודש בסכומים מזעריים – כל משפחה על פי מספר הנפשות. עיסוקו של אבי ז"ל היה לימוד תורה של ילדים בחדר(המורי), אימי ז"ל עסקה בניקיון בתים פרטיים (בזמנו קראו לכך עבודה אצל הגברת-משק בית).

למדתי בבית ספר אגודת ישראל בראש העין עד גיוסי לצה"ל בשנת 1962. עשיתי שירות צבאי מלא והמשכתי בלימודי התיכוניים באופן עצמאי ללא עזרת ההורים עליהם השלום.

העלייה מתימן 1949 – על כנפי נשרים: "מבצע על כנפי נשרים הוא כינוי למבצע העלאתם של יהודי תימן ויהודי עדן לארץ ישראל כחלק מעליות חיסול גלויות בשנים 1949 ו-1950. המבצע כונה כך מתוך פסוק ד' בפרק י"ט שבספר שמות: "ואשא אתכם על כנפי נשרים, ואביא אתכם אלי". המבצע כונה גם מבצע מרבד הקסמים‏ וכן מבצע ביאת המשיח.‏"

תשע"ה