מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

השכונה במושב בצרון

סבתא אטי ומתן
חג שבועות בביצרון
סיפור ילדותי בשכונה במושב בצרון

שמי אטי פישר, נולדתי ברחובות וזהו סיפורי:

הורי שהיו ציונים, עלו מצ'כוסלובקיה בשנת 1935 ובנו את ביתם בעקרון – מזכרת בתיה של היום. שם היה  גפיר-שומר. בשנת 1944 הגיע גרעין של מספר משפחות מעקרון למושב ביצרון, והקימו למעשה את ההרחבה השנייה של המושב שהוקם בשנת 1935, על ידי  קבוצת גרעין תל חי –כרים.

השכונה החדשה שהוקמה נקראה שכונת העקרונים. אנחנו הילדים גדלנו ביחד, אבי היה חקלאי במשק. הייתה לנו רפת קטנה ולול תרנגולות וכן בוסתן עצי פרי. בנוסף אבי התפרנס גם מעבודות מסגרות, אין כמעט משק בבצרון שאין בו את טביעת האצבע של אבא שלי. אבא שלי בנה לנו, הילדים הקטנים, לול שבו נוכל לשהות בזמן שההורים עבדו במשק, הגדולים יותר שיחקו ושמרו עלינו הקטנים. ההורים היו מתאספים בימי שישי באחד הבתים רוקדים, שרים, משחקים בקלפים וכמובן נהנים ממטעמיה של המארחת. אירועים היו חוגגים ביחד, אחותי התחתנה באולם הספורט בשכונה ואת כל הכיבוד הכינו הנשים שבחבורה. כמו כן חגגו ביחד את ליל הסדר וכן את סדר ראש השנה. לאימהות שלנו היו גם פרויקטים משותפים כמו תפירה, סריגה, הכנת לפתנים וריבות מפירות העונה, הן רכשו ביחד מכונה לסגירת קופסאות שימורים.

זיכרונות ילדות

אני זוכרת את יום הכביסה של אמי שעמדה ובחשה עם מקל את הכביסה שהכניסה לדוד שעמד על לבנים שמתחתם בערה אש שהרתיחה את המים. אני זוכרת את הגבינה אשר אמי עשתה בעצמה בעזרת חיתול בד שנקשר עם החלב בו על חבל הכביסה. אני זוכרת את עגלת הלחם שהגיעה כל יום ואני הייתי רצה לקראתה מקבלת את הלחם היומי. הייתי יושבת על צינור שבלט מעבר לעגלה וכך מגיעה חזרה הביתה, כמובן שרק עם חצי מהלחם אשר אמא ביקשה. למושב היה מגיע צלם רכוב על אופנוע, וכל הילדים היו מצטלמים, אין כמעט בית בבצרון שאין בו תמונה של ילדים על האופנוע.

תמונה 1
אחותי ואני על האופנוע

לבצרון היה מגיע מוכר שמכר פריטים כמו סיכות, מחטים, כפתורים וחוטים. פיש, מוכר הבגדים היה מגיע עם עגלה ומוכר בגדים לתושבים. לפיש יש כיום חנות קטנה בגן יבנה, ואנו כיום קונים בה, נכנסים עם הנכדים ומספרים להם עליו. מוכר הקרח היה מגיע למושב וההורים היו קונים בלוק אחד של קרח שהספיק למספר ימים. יואל המורה לנגינה הקים תזמורת של  ילדים מבצרון אשר הופיעה באירועים ובערבי חג במושב. גם אני ניגנתי בתזמורת באקורדיון ששמור עד היום בארכיון המושב.

תמונה 2
אטי מנגנת באקורדיון

כילדה אהבתי לעזור לאבא שלי לאסוף תלתן או אספסת מזון לבקר, לפרות ולחמור שהיו לנו במשק. לאחר שאבא קצר את התבואה בחרמש או במגל, היינו עורמים ערימות בקלשון ואני הייתי קופצת ומפזרת את הערימה. אבא היה כועס אבל תמיד הבחנתי גם בחיוך קטן. הייתי עוזרת גם במתן אוכל לפרות ולתרנגולות וכמובן שגם באיסוף הביצים בלול.

גן ובית הספר

גן הילדים היה משותף לילדי גן יבנה ולילדי בצרון. הגן הוקם בגן יבנה בצריף קטנטן ולאחר זמן מה הועבר למבנה גדול יותר. הגננת הייתה זהבה מבצרון. בשנת 1951 הוקם הגן הראשון בבצרון ואני הייתי במחזור הראשון. את בית הספר היסודי סיימנו  בגן יבנה ולתיכון הלכנו לבית הספר החקלאי כנות. בית הספר בבאר טוביה הוקם כשהיינו כבר בכיתה י"א. לבית הספר הלכנו ברגל, כי תנועת האוטובוסים לא הייתה בתדירות גבוהה. הגדולים רכבו על האופנים והרכיבו את הקטנים. כשהרגזתי את אחותי היא נהגה להרכיב את חברתי בת השכנים ואני הייתי רצה אחריה. מאוחר יותר הבנים הבוגרים הגיעו לבית הספר רכובים על חמורים.

תמונה 3
אטי על הסוס בשכונה
תמונה 4
החברים בשכונה
תמונה 5
אחותי ואני

פעמיים ההורים הגיעו לקחת את הילדים מבית הספר:

פעם אחת- אדם מעורער בנפשו הגיע עם נשק לבצרון עלה על בריכת המים וירה לכל עבר ופגע באחד הבחורים במושב. ההורים המבוהלים הגיעו לבית הספר לאסוף את הילדים.

הפעם השנייה הייתה שממצרים הגיעו נחילים גדולים של ארבה ואנחנו שוחררנו מלימודים כדי לעזור להורים עם סירים וכפות בגירוש הארבה.

הילדות בבצרון הייתה ילדות שמחה ומאושרת. נהגנו לשחק במשחקים של פעם, משחקים שנכדי משחקים גם היום כמו: מחבואים, תופסת, מחניים, דג מלוח, קלאס, איקס עיגול, גוגואים וגולות.

השכנות הטובה, החברות והעזרה ההדדית נמשכים לשמחתי בשכונת העקרונים ובמושב בצרון גם כיום.

הזוית האישית

מתן: היה לנו זמן איכות ביחד. סיפורי הילדות של סבתא היו מאוד מעניינים . למעשה גם היום סבתא גרה באותה שכונה וגם היום היא ממשיכה לספר לי על החוויות בשכונה.

סבתא: אני כסבתא נהניתי מאד מהסקרנות והשאלות של מתן. בקיצור היה לנו כיף.

מילון

גפיר
שומר, ממשטרת היישובים העבריים שהייתה הייתה כוח משטרה יהודי חוקי שפעל בחסות הבריטים בתקופת המנדט, והיה חלק ממערך הנוטרות בארץ ישראל.

ציטוטים

”השכנות הטובה, החברות והעזרה ההדדית נמשכים לשמחתי בשכונת העקרונים ובמושב בצרון גם כיום.“

הקשר הרב דורי