מאגר סיפורי מורשת

הקשר הרב דורי

גייסתי לצה"ל לאחר סיום לימודי בסמינר. ידעתי שלאחר שירותי הצבאי אהיה מורה בבית הספר ולכן רציתי להתנסות בהוראה אבל בתחום אחר.

"ביעור הבערות" היה שם הפרויקט אליו צורפתי לאחר קורס הכשרה ברמת רחל. הוכשרנו ללמד מבוגרים אשר לא ידעו קרוא וכתוב בשפה כלשהי. הייתי מופתעת ומלאת גאווה על ההשקעה של מדינת ישראל בתכנית לימודים מיוחדת כן בספרי הלימוד המותאמים לאוכלוסייה זו. התגייסתי  בשנת 1966 והשתחררתי בשנת 1968.

כמורה חיילת הוצבתי לשירות באשקלון. הייתה לנו דירה בשכונה בה לימדנו. היה עלינו לגייס תלמידים בכוחות עצמנו,  כלומר, לשכנע את האנשים ללמוד בביתם או בבית הספר השכונתי. מלאכת איסוף התלמידים הייתה לא פשוטה. לא היה שיתוף פעולה. חלק ניכר

למרות שהתפללו. הם ידעו את התפילות בעל פה. אותם גברים לא הודו בכך שאינם יודעים קרוא וכתוב וגם לא  הסכימו שנשותיהן תלמדנה. הם לא רצו שהנשים תתקדמנה ועיניהם יאורו. לעומת זאת הנשים גילו עניין רב בנושא מכיוון שהן רצו להיות מעורבות בלימודי ילדיהן בבית הספר.

רוב  הלימודים התקיימו בשעות הבוקר ואחר הצהריים המוקדמות כאשר הגברים והילדים לא היו בבית. התקבלנו לשיעור בחום ובאהבה. למדתי לשתות תה מתוק עם נענע או שיבה ולאכול עוגיות מאפה ידיהם.

למרות עבודות הבית השונות ואילוצים אחרים הנשים שיתפו שתפו פעולה וחיכו לשיעור בכיליון עיניים. היה מרגש מאוד לראות שאחרי תקופה הן היו מסוגלות לקרוא סיפורים קצרים ולאחר מכן עיתון "למתחיל" עיתון שהיה מיועד לעולים חדשים בעברית קלה ובאותיות גדולות.

מעבר להקניית הקריאה והכתיבה היינו גם מדריכות צעירות להיגיינה ובאורחות החיים בעיר ובמדינה.

באמצע השירות הצבאי הפכתי להיות משק"ית של מורות חיילות. הייתי אחראית על מורות חיילות בבתי ספר וגם ב"ביעור הבערות"  באזור קריית מלאכי, המושבים הסמוכים לה כמו גם בשדרות. למדתי כי במושבים תלמידים נעדרו מבית הספר בתקופות חקלאיות שונות. הם יצאו לעבוד בשדות ובמטעים. מורות היו חסרות אונים מול הורי התלמידים אשר היו זקוקים לידיים עובדות אך היו חסרי אמצעים לזכור פועלים. כיום מושבים אלו נראים אמידים ולא נראה לי שבעיה זו קיימת.

במסגרת תפקיד זה נסעתי לפיקוד דרום בבאר שבע לישיבת סגל שם ליבנו בעיות שצצו במהלך העבודה.

מאוד אהבתי את השירות הצבאי שלי. הייתי גאה ללבוש מדים. הייתי גאה עד כדי כך שגם לאירועים משפחתיים כמו חתונות התעקשתי ללבוש מדים.

אני מרגישה גאווה גדולה מאוד על כך שמדינת ישראל מצאה לנכון להשקיע משאבים כה רבים במבצע ביעור הבערות ולי הייתה זכות לתרום. מעבר ללימודים עצמם הרגשתי שכך אני מקרבת את העולים למדינה ומקלה עליהם את הקליטה בארצנו.

העשרה

המבצע לביעור הבערות: "ביעור הבערות היה מבצע ללימוד עברית למבוגרים אותו יזם משרד החינוך בשיתוף עם צה"ל בין השנים 1964 ועד לאמצע שנות ה-70. המבצע החל ביוזמתו של מנהל המחלקה לתרבות במשרד החינוך דאז, הנשיא החמישי יצחק נבון, בשיתוף פעולה עם סא"ל סטלה לוי, מפקדת ח"ן ראשית בצה"ל, במטרה להרחיב את ידיעת קרוא וכתוב בעברית בקרב מבוגרים. ייחודו של המבצע היה בניסיון השיטתי והמקיף ובגיוס של מוסדות אזרחיים וצבאיים לפתרון הבעיה. צה"ל העמיד חיילות לרשות משרד החינוך ואלה נשלחו אל "החזית", אל יישובים בהם היה ריכוז גבוה של מבוגרים חסרי השכלה או בעלי השכלה מעטה. המבצע החל במושבים באזורים מרוחקים והורחב אל עיירות פיתוח, שכונות בערים ויישובים במרכז הארץ". ויקיפדיה

*ביעור הבערות להוציא אנשים מחשכת הנכשלות לאור המידענות.