מאגר סיפורי מורשת

שמי חיה בן יעקב, סבתא של יונתן נולדתי בשנת 1944 ברמתגן, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדי ולו ספרתי את סיפורי:

בשנת 1972 חזרנו ארצה אחרי שהות של שבע שנים בקנדה. סבא קובי התקבל לעבודה במפעל מכתשים בבאר שבע בתפקיד מהנדס כימאי.

התמקמנו בבאר שבע, אני עבדתי כמורה לאנגלית. קרן בתי הגדולה החלה ללמוד בכיתה א', ואורלי בתי השנייה החלה ללכת לגן הילדים, (ענת אמא של יונתן טרם נולדה).

השנה הראשונה בארץ הייתה שנת אושר עבורנו. במשך שבע השנים שהיינו בקנדה התגעגעתי מאוד לישראל, המשפחה הייתה חסרה לי התגעגעתי לאוכל הישראלי כמו חומוס וחלבה, והיו חסרים לי השירים הישראלים שכה אהבתי. לשמוע שוב את שלמה ארצי לשמוע את בנותי שרות שירי חגים מילאו אותי התרגשות אושר ושמחה.

אבל בשנת 1973 בדיוק שנה אחרי החזרה ארצה פרצה מלחמת יום כיפור העיבה על אושרנו. סבא קובי גויס ביום הראשון של המלחמה, נלחם בחזית הדרומית באוגדה של אריק שרון בתפקיד קשר מג"ד.

מאחר שלא היו פלאפונים והקשר עם הטלפון הביתי היה בלתי אפשרי, לא שמענו ממנו תקופה ארוכה. הקשר היחיד היה דרך דרישות שלום מחיילים שיצאו משטחי המלחמה או מפתקים שהגיעו בדרך לא דרך אלינו הצבא סיפק לחיילים גלויות אותם הם שלחו למשפחות אבל לקח להן זמן רב להגיע ליעדן. סבא קובי היה מגויס במשך חצי שנה והגיע לביקורים קצרים לעתים רחוקות. בסיום המלחמה סבא חזר עם זקן עבות הבנות בקושי זיהו אותו.

לאחר המלחמה בשנת 1976 החלטנו לבנות בית ביישוב עומר. תוך כדי תהליך הבנייה, נולדה בתנו ענת, אמא של יונתן נכדי. עברנו ליישוב עומר כשענת הייתה בת 11 חודשים.

סבא התקדם בתפקידיו במכתשים והפך להיות מנהל הפיילוט ואחר כך ראש אגף מחקר ופיתוח. אני בנוסף לתפקידי כמורה הפכתי להיות מדריכה למורות לאנגלית בכל מחוז הדרום.

חיינו בעומר כשלושים שנה ואז עברנו לתל אביב.

הזוית האישית

חיה בן יעקב: אחרי היעדרות ממושכת מהמדינה אתה למד שהכי טוב לחיות בישראל!!