מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

השוטרת המצטיינת

יואב עם סבא וסבתא
סבתא נעמי כחילת
תולדות חייה של סבתא נעמי

סבתא נעמי נולדה בראשון לציון בתקופת השלג הגדול, בפברואר 1950, לרות ויעקב  למשפחת שטיין. לסבתא שני אחים, אח גדול ממנה (גיגי) ואח קטן ממנה (עמוס). סבתא תמיד אומרת שהיא "ילדת סנדוויץ".
 
סבא רבא יעקב עלה מגרמניה כחלוץ בתחילת שנות השלושים. סבתא רבתא רות עלתה עם קבוצת עליית הנוער מגרמניה בסוף שנות השלושים. שניהם עלו לישראל עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה.
השכונה של סבתא 
סבתא נעמי לא שוכחת את המקומות שחלק מהם חלף מנופה של ראשון לציון: בתי הקולנוע "ראשון", "נעמן" ו"תפארת", בתי הקפה "פינתי", "שלווה" ו"ראשון", הקיוסקים של קמינסקי, בית מסחר למשקאות טייטלמן, בית העם העברי הראשון, הספרייה העירונית וצריף ריקודי הבלט, בית המרקחת קרלן, היקב, בית הכנסת  הגדול שנבנה בשנת 1885 והיה מוקד חשוב בחיי המושבה (גם היום סבתא רבתא רות  קוראת לראשון לציון "המושבה" למרות שהיא עיר).
סבתא למדה בבית הספר היסודי "חביב" שנוסד בשנת תרמ"ו (1886), היה בית הספר העברי הראשון בו נלמדו המקצועות בעברית (גם אמי, איילת, למדה בבית הספר "חביב" עד כיתה ג').  בוגרי כיתה ח' בבית הספר "חביב" נהגו במשך שנים לציין את סיום הלימודים בצעידה לילית לעבר חולות ראשון לציון בחגיגה על שפת הים. סבתא הייתה פעילה בתנועת הצופים ששכנה בצריף בגן המושבה הידוע גם כגן העיר וגן הנדיב.  "יצאתי למסעות, ישנתי באוהלים, עקצו אותנו יתושים ודבורים, למרות זאת אהבתי את הפעילות בצופים". בבית הספר בכיתה ו' סבתא הייתה פעילה במשמרות הזה"ב – משמרות זהירות בדרכים (ראו תעודה המעידה על כך), והיה זה סימן לבאות… שהרי בבגרותה סבתא שירתה במשטרת ישראל עד לדרגת סגן ניצב.
 
ספר תורה שניצל והציל
בליל הבדולח, 9 בנובמבר 1938, בעיר מנהיים שבגרמניה, סבא של סבתא נעמי, אליעזר שטיין, הלך עם בנו, שלמה, לבית הכנסת הסמוך לביתו כי נשמעו הדי התפוצצות בעיר. בראותו את בית הכנסת בוער באש נכנס פנימה והוציא מתוך ארון הקודש ספר תורה אחד ושתי מגילות נביאים אותם לקח לביתו, עטף וטמן במקום סתר. לאחר מכן סבא רבא רבא אליעזר לקח את ספר התורה והמגילות לשכן גוי, שילם לו מטבע הגון בתמורה לשמירתם. "לאחר המלחמה אבוא לקחתם", אמר לו סבא. סבא אליעזר ומשפחתו שרדו את המלחמה. בתום המלחמה חזר אליעזר לביתו ופנה ישר לבית הגוי. לשמחתו גילה כי הבית עומד על תלו ללא כל פגע. השכן הגוי סיפר לאליעזר כי בכל פעם שאירעה הפצצה חיבק הוא את יריעות הקלף הקדושות והודה לו על שהשאיר בידיו נכס זה שהציל את ביתו מהרס. כיום ספר התורה נמצא בארון הקודש בבית הכנסת שבקיבוץ שלוחות. סיפור זה נלקח מכתבה בעיתון חב"ד.
השירות בצבא
סבתא נעמי התגייסה לצה"ל שנתיים לאחר מלחמת ששת הימים ואת שירותה הצבאי עשתה בחיל האוויר, ביחידת הבקרה האווירית שמפקחת על התנועה האווירית, מגלה ומזהה ניסיונות חדירה למרחב האווירי של ישראל.
 
סבא חזי התנדב לצנחנים מיד אחרי מלחמת ששת הימים ושירת בגדוד 890. התקופה הייתה מלאת אירועים כמו: מרדפים אחרי מחבלים בבקעה מול הירדנים, בגולן מול הסורים ובגבול הלבנון. פעילויות באזור סיני ומלחמת התשה בתעלת סואץ מול המצרים. סבתא פגשה את סבא בעת שירותם הצבאי, כשסבתא הגיעה לבית הספר לקצינים בו סבא היה כדי לבקר ידיד נעורים. בביקור נכנסה סבתא ב"טעות" לחדר שסבא שהה בו. הם החלו לשוחח והסתבר כי לסבתא ולסבא היו מכרים משותפים. התברר כי בן הדוד מדרגה שנייה של סבתא הוא החבר הכי טוב של סבא. מהדיבורים נוצר קשר וההמשך יבוא…
חתונתם של סבא חזי וסבתא נעמי
סבא וסבתא התחתנו ב- 4 למרץ 1971 ב"אולמי ראשון" בראשון לציון, עיר הולדתה של סבתא. לחתונה הגיעו בני המשפחה, קרובי משפחה וחברים. היו כ- 300 משתתפים. הייתה חתונה שמחה, אוכל טוב, מצב רוח מרומם, אך… הייתה בעיה קטנה עם הצלם. צלם החתונה היה פיסח (צליעה קטנה ברגל) ולכן סבתא חששה שהתמונות תצאנה "קצת על העוקם" מכיוון שבכל צליעה הצלם לחץ גם על המצלמה כדי לצלם. לשמחתם של סבא חזי וסבתא נעמי כל תמונות החתונה יצאו באיכות טובה וכפי שאתם רואים הן היו בשחור-לבן (טרום הווידיאו…). בתמונה רואים את סבא וסבתא כמה שהם רציניים, כנראה שהאירוע הלחיץ אותם מאוד.
 
אמא שלי, איילת, ודודה יפעת הן תאומות, שנולדו ב 8 ביולי 1973 כמעט באותה שעה. אמא שלי היא הבכורה מכיוון שנולדה בשעה 15:00 ויפעת עשר דקות אחריה. אמא שלי נולדה במשקל 2 ק"ג ו-550 גרם, ואחותה יפעת במשקל של 2 ק"ג ו 200 גרם. לתאומות יש אח, אמיר, שנולד בפער של 11 שנים.
 
ביום שבו התאומות נולדו סבא היה צריך לצאת למילואים אולם הוא ביקש חופשה מיוחדת. לאחר שהמפקד שלו עודכן שנולדו לסבא תאומות, הוא החליט לשחרר אותו לכל תקופת המילואים. התאומות נולדו כשלושה חודשים לפני מלחמת יום כיפור.
 
סבתא נעמי יקירת העיר הרצליה 
חמדה הייתה חברת ילדות של סבתא. היא נהגה לרכוב על אופניה יחד עם סבתא לבית הספר. באחד הימים בדרכה הביתה מבית הספר, קרתה תאונה מצערת – רכב פגע באופניה של חמדה, פצע אותה קשה והיא נפטרה מפצעיה. האירוע הזה גרם לסבתא זעזוע רב ונשארה לה צלקת בכל תקופת ילדותה. אירוע זה הניע את סבתי לשרת במשטרת ישראל כמתנדבת. במסגרת פעילותה בעיר הרצליה בנושא תאונות הדרכים זכתה סבתי לקבל את אות יקירת העיר הרצליה בשנת 2010.
סבתא נעמי קצינה מצטיינת
סבתא התנדבה למשטרת ישראל ליחידת התנועה בעיר הרצליה מתוך תחושת שליחות ותרומה לקהילה. לאחר שסיימה את קורס הקצינים, התקדמה בסולם הדרגות והגיעה עד לדרגת סגן ניצב במשטרה. סבתא פיקדה על יחידת הית"מ בתחנת גלילות שמנתה 130 מתנדבים. עיקר עיסוקיה ותפקידיה היה לסייע לתחנת גלילות באכיפה ובשמירה על חוקי התנועה ובסיוע באירועים מיוחדים שהיו במסגרת אחריותה של תחנת גלילות. במסגרת התנדבותה סייעה רבות בנושא תאונות הדרכים, הדרכות בבתי ספר והורדת עקומת תאונות הדרכים בעיר הרצליה. סבתא זכתה לתעודות הוקרה רבות וביניהן קצינה מצטיינת מנשיא המדינה עזר וייצמן.
סבתא מדריכת טיולים
אחד מעיסוקיה הרבים של  סבתא הוא הדרכת טיולים. לאחר שסיימה את לימודיה, החלה סבתא להדריך קבוצות מישראל בחו"ל  ובמיוחד במדינות אירופה. הדבר הזכור ביותר לסבתא מבין כל הקבוצות שהדריכה היתה קבוצה של "בני/בנות מצווה" אותם ליוו הסבים וסבתות. הסבים והסבתות יחד עם נכדיהם ונכדותיהם עלו יחד על המתקנים ב"יורו דיסני" ובפארק "אפטלינג" בהולנד נוסף על סיורים רבים בבלגיה ובלונדון. זו הייתה חוויה משותפת יוצאת דופן, ממש כמו הקשר הרב דורי. במהלך אותו טיול סבתא קיבלה שיחת טלפון מאיילת (אמא שלי) בה היא בישרה לסבתא על החתונה עם צחי (אבא שלי). 
 
המשפחה במפגש המסורתי ביום העצמאות בקיבוץ אפיקים  2014 אצל הדוד והדודה של סבתא נעמי (צביקה ואורה שהיא גם הבת הראשונה שנולדה בקיבוץ אפיקים) זוהי מסורת הנמשכת כמה עשרות שנים ובכל שנה מצטרפים חדשים למשפחה. המפגש מתחיל בבוקר בלונה פארק ובמתקנים כמו גלגל ענק, אומגה, רחצה בבריכה לאחר מכן ארוחה קלה, משחקי כדור על הדשא של בני הדודים של סבתא (שלומית ועוזי).
 
יואב מסכם: למדתי הרבה מאוד על סבי וסבתי לדוגמא לא ידעתי שסבא היה צנחן או שסבתא הייתה יקירת העיר הרצליה ועוד הרבה מאוד דברים שאין מספיק מקום בשקופית אחת. בזכות הקשר הרב דורי למדתי את כל הדברים האלה על סבא וסבתא שלא הייתי יודע בשום דרך אחרת. היה ממש כיף להיפגש עם סבא וסבתא כל שבוע אחד על אחד וללמוד דברים חדשים על המשפחה שלי. לסיכום, אני שמח מאוד שבחרתי לעבוד עם סבא חזי וסבתא נעמי בקשר הרב דורי.
 
סבא וסבתא מסכמים: עיסוקינו היום יומיים רבים ומגוונים, בעבודה, בפעילות שלאחר העבודה ובתרומה לחברה ולקהילה. לעיסוק אחד לא התפנינו, לספר את קורותינו לדורות הבאים, כאילו הדבר מובן מאליו, אך לא הוא. מסתבר כי דור נכדינו יודעים מעט מאוד על קורות חיי הסבים והסבתות, על ילדותם, תחביביהם, על עיסוקם ועוד (כמה מפחי נפש זה היה חוסך לנו, לו היה מיזם דומה כשאנו היינו ילדים). לקחנו את יואב למסע מופלא (שישרת את שלוש הנכדות ושלושת הנכדים), מסע שעבר לאורך ציוני דרך בחיי משפחת בוקסבאום (סבא חזי) ומשפחת שטיין (סבתא נעמי) תוך נגיעה באירועים שקרו במדינת ישראל. "קשר רב דורי" הוא מיזם שיש לברך עליו, ותודה רבה ליוזמיו שבלעדיהם המסע לא היה קורה. אנו רוצים להודות למורה טל על היוזמה המבורכת ועל תרומתה בהכנת המצגת. וליואב נכדנו האהוב, תודה רבה על היוזמה ביצירה החשובה של הקשר הרב דורי. 
 
 
תשע"ה 2015

מילון

יחידת ית"מ
בית"מ המתנדבים מסיירים בניידות תנועה בתוך הערים ובתוך הקהילה כאשר בסיס ההפעלה הוא בדרך כלל חלק מהתחנה המרחבית של אותה עיר. קורה לעתים שמתנדבי ית"מ נקראים לסייע בארועים שאינם ארועי תנועה אך זה לא מקובל ומשתדלים לעשות הפרדה. במתנ"א המתנדבים מסיירים בניידות תנועה בכבישים בין עירוניים וכבישים מהירים שיכולים להתפרש על פני שטח נרחב מאוד.

ציטוטים

”לקחנו את יואב למסע מופלא לאורך ציוני דרך בחיי משפחתנו תוך נגיעה באירועים שקרו במדינה“

הקשר הרב דורי