מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

השבת אבדה

משה עם אורי ואלון
משה בילדותו
משה מספר על משפחתו וילדותו

נולדתי בעירק' בשנת 1945 בסיום מלחמת העולם השנייה בתאריך 5.10.1945. גדלתי בעירק עד גיל חמש, עליתי לארץ בשנת 1951.

גדלתי בילדותי במעברה סקיה אחר כך קראו לה אור יהודה, היום היא עיר.

התחתנתי עם דינה, נולדו לנו 5 ילדים. הגדול יצחק ואחר כך 4 בנות. עברנו לנווה מונוסון ומשם ליהוד. אנחנו נשואים 48 שנים.

ילדותי בעירק

היו לי הרבה דודים ולהם היו חברים שיזמו את העלייה לארץ. אחד החברים של דודי היה מרגל בשם יוסף בצרי ותפסו אותו בעירק, אחרי משפט קצר תלו אותו בעירק. היה לו שפם גדול והוא נראה כמו ערבי. הוא היה בא לבקר אצלנו בבית, הוא היה איש נחמד וכולם אהבו אותו. בארץ הקימו מצבה לזכרו עם עוד הרוגי מלכות שאיבדו את חייהם בשביל הקמת מדינת ישראל.

הרוגי מלכות  היו פעילים בהעלאת יהודי עירק מבבל אל ארץ ישראל. כמו כן דוד שלי נעים, היה לו חבר קצין בצבא העירקי שגם הוא היה בא לבקר אצל דודי בבית.

עירק הייתה ארץ יפה ארץ נחלי מים. גדלו בא שבעים סוגים של תמרים. אנשים חיו על תמרים והיו אנשים בריאים.

בעירק היו  חכמי בבל ומשם יצא התלמוד הבבלי. כל היהודים שהיו בבבל עלו לישראל בשנת 1991 בעזרת פעילי העלייה שהתנדבו לעלות את היהודים לארץ.

אני זוכר את הנהרות שהיו בחורף עולים על גדותיהם היה לנו בית על גדות הנהר במקום מאוד יפה.

השעון

הדודה שלי נסעה לפרס (אירן) אל דודי שנימצא שם, כשהיא חזרה מפרס דודי שלח לי מתנה שעון יד. זאת הייתה המתנה היקרה שקיבלתי. במיוחד באותה תקופה לא כל ילד קיבל שעון לבר מצווה. השעון שקיבלתי היה יפה במיוחד עם מספרם מוזהבים. אהבתי את השעון ושמרתי עליו. יום אחד כשנסעתי על אופניים נפל השעון מידי ולא הרגשתי בכך. חזרתי ולא מצאתי אותו על אף שחיפשתי אותו.

איש שעבר באותו רגע בסביבה מצא אותו ומסר אותו לתחנת המשטרה הקרובה. ראה אותי מחפש ואמר לי שהשעון נמצא בתחנת המשטרה. הלכתי לתחנת המשטרה, הם ביקשו שאתן להם סימנים זכרתי את הסימנים ועניתי לשוטר החוקר את כל השאלות. אחרי זמן מסוים קיבלתי את השעון חזרה ושמחתי מאוד. מוצא השעון היה בן אדם טוב שמסר את האבדה.

בתקופה שלנו לכל אחד יש שעון, מחשב, טלוויזיה ומוצרים מתקדמים שלא היו באותו זמן זה מראה שהעולם מתקדם בישראל במיוחד. פעם השעון היה מתנה יקרה והיום לכל אחד יש דברים מתקדמים. כיום השעון מהתקופה של אז היום הוא מוצר מוזאוני.

סיפור על סבי

סבי היה דמות מאוד מעניינת והיה לנו קשר הדוק אתו, כשחזרתי מבית הספר הוא חיכה לי והיינו עושים דברים במשותף. כל מה שלמדתי בבית הספר עניין אותו. לדוגמה: שיעורי נגרות ושעורי חקלאות הוא אהב לקרוא את הספרים שאני קראתי בספרייה אני הייתי לוקח ספרים גם בשבילו.

יחד גידלנו גן ירק שהכיל חסה, צנון, עגבניות. גידלנו תרנגולות שהטילו ביצים מהטבע, כל זה היה בצריף שבו גרנו כשהיינו במעברה.

הייתי מביא ספרים מהספרייה גם בשבילו. יום אחד הוא הדליק נרות ושכב לקרוא תוך כדי קריאה הוא נרדם ונר נפל על כיסוי המיטה והתחיל לבעור, פרצה שריפה ועשן התחיל לעלות מהצריף. אמא שלי הריחה את העשן מהצריף הסמוך בו גרנו, היא העירה אותו בבהלה, סבא לא הבין מה קרה, הוא התעורר והתחיל לכבות את האש שהחלה להתפשט. ככה הצלחנו לכבות את האש מבלי שתגרום נזק. ממקרה זה למדנו להיזהר יותר כשמדליקים נרות ושקשה לקרוא לאור נרות כי זה מרדים. חשמל לא היה לנו הדלקנו נרות נפט ואתם היינו משתמשים בלילה.

סבא שלי ואבא שלי היו חברים מאוד טובים הם היו עושים קניות ביחד היה לנו מטבח משותף היו לנו חיי חברה טובים מאוד ועזרה הדדית.

סבא שלי

תמונה 1

השבת של המשפחה שלי

אנחנו שומרים מסורת, כדי להעביר אותה לדורות הבאים. אבא שלי היה הולך בערב שבת לבית הכנסת ולפעמים אני הייתי הולך יחד עם אחי לבית הכנסת, היינו לובשים בגדים חגיגיים לשבת וככה היינו הולכים לבית הכנסת. אחרי התפילה היינו חוזרים יחד. אבא היה עושה קידוש הוא היה מברך את הילדים בדרך מיוחדת, מחלק לכל ילד פרוסה זה סימן שאפשר להתחיל לאכול בשמחה. אחרי שגמרו כולם לאכול היינו מברכים ברכת המזל ואחר כך היינו מזמרים שירי שבת. באותה תקופה לא הייתה טלוויזיה.

היינו מחכים לבוא השבת. בשבת בבוקר היינו הולכים שוב לבית הכנסת אחר כך עושים קידוש אוכלים ארוחת בוקר. אחרי תפילה היינו מתאמנים בקריאת תורה.  בזכות זה זכרנו את התורה והמנהגים. אבא שלי היה מתרגש מקריאת התורה כאילו הוא היה באותה תקופה.

התפלאתי שהוא היה מתרגש. אני הייתי שואל אותו שאלות כמו למה היו סכסוכים  ביו השבטים? למה האחים של יוסף לא אהבו אותו? על כל התשובות ענו לי כשתגדל תבין. גם היום אומרים את זה משום שלילדים קשה להם להבין את עולם המלחמות של המבוגרים.

לאחר מכן היינו הולכים לשחק כול מיני משחקים אהבנו במיוחד לשחק מחבואים משחק שמקובל גם היום. לפעמים  אם היו מספיק ילדים, היינו משחקים מחניים.

ביקור במושב

בגיל 11 הייתי נוהג ללכת למושב בו גרה הדודה שלי. אהבתי את העבודה בחקלאות. לזרוע לשתול וגם טיפול בבעלי חיים. נהניתי מהצמיחה של הדברים שהשקעתי בהם.

באחד הימים נולדו לשכנה במושב שלושה גדיים. אחת מהם הייתה יפה במיוחד עם צבעים חומים על שני צידי בטנה ופס שחור על גבה. אמרתי לאמא שלי שאני רוצה לקנות את הגדיה ולגדל אותה ליד הצריף שבו גרנו. אמא שלי התנגדה אמרה שבעלי חיים דורשים טיפול והשגחה וצריך לדאוג להם וסיפרה לי שהיא גידלה בעלי חיים בעבר. היא חששה שבסופו של דבר, כל העול יוטל עליה(על אמא).

בקשותי החוזרות ונשנות עשו את שלהם ולבסוף אמא הסכימה לבקשתי.

קניתי את העז קראנו לה דלילה על שם אשתו השנייה של שמשון מהתנ"ך. היא גדלה נולדו לה גדיים חמודים. מהחלב שלה עשתה אמא שלי גבינות טעימות וחמאה טבעית וכמובן שתינו חלב טבעי שהיה אצלנו בשפע. כל יום היה לנו חלב חדש שאמא שלי הייתה חולבת מהעז. הטיפול ברובו נעשה על ידי אמא שלי כמו שהיא חששה מראש.

יום אחד עבר גנב וגנב את העז היא התחילה לגעות, אמא שלי הייתה בבית, היא יצאה, רדפה אחרי הגנב והחזירה את העז הביתה. העז נשארה אצלנו עד שעברנו מהצריף לדירה ונאלצנו למכור אותה.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בבית ספר "נגבה", ראשון לציון, בשנת תש"פ 2020. המורה המובילה היא שרון אדם.

מילון

הרוגי מלכות
מי שהוצא להורג או הומת בידי שלטונות מדינה זרה בשל פעילותו הציונית, וכן מי שהוצא להורג או הומת בארץ אויב בידי שלטונות אותה ארץ או בידי ארגון עוין, בגלל זיקתו לישראל או בגלל יהדותו או בגלל יחסי האיבה של אותה ארץ כלפי ישראל.

ציטוטים

”עזרה לזולת“

הקשר הרב דורי