מאגר סיפורי מורשת

אני אברהם כהן בן סביחה ואליהו כהן שגר ברמת גן תאריך לידה 13.5.1950

אני מגיש סיפור ילדות קצר על עליית משפחתנו מעיראק לארץ ישראל, בשנת1951.

ובכן יהודי עיראק חיו במצוקה קשה במיוחד לאחר מלחמת העולם השנייה. הקשו עלינו את חיי היום יום.

בד בבד הייתה פעילות של אנשי המחתרת היהודית שפעלו למען עלית יהודי עיראק לארץ ישראל. ספרו למשפחות שבארץ חיים טובים והבטיחו שישראל ארץ זבת חלב ודבש, אנו משפחה בת שבע נפשות הורים בת אחת וארבעה בנים, טלטלו אותנו השלטונות ממקום למקום, עד שהתקבלה החלטה בין אנשי המחתרת לבין השלטונות על עליית יהודי עיראק לארץ ישראל וכשנודע להורי שצריכים להירשם לשם הטסתינו לארץ ישראל הורי נלחצו מאוד כי הזמן שעמד לרשותם קצר כל כך שבקושי הספיקו למכור חלק מנכסיהם, בתיהם נשארו לשלטונות ללא מכירה. הם יצאו מעיראק כמעט בלי רכוש עם בגדיהם בלבד. לאמי ואבי היה מאוד קשה כולנו קטנים וחלק מאיתנו הורי הרימו על שכמיהם. העלו אותנו למטוס, בדקו את הורי כמו בדיקת רנטגן כדי שלא ינסו להבריח כסף או זהב לארץ ישראל והגענו לארץ בשעה טובה בלי שום אמצעים כלכליים כדי להתחיל לחיות בארץ .

כשירדנו מהמטוס שיכנו אותנו בארץ באוהלים שהקימו בעוד מועד  וזה היה אחד הקשיים שעברו הורי יחד איתנו בחייהם וחוסר אמצעי כלכלה. תנאי מזג אויר שהעיבו עלינו ועל שאר המשפחות האוהלים הוצפו בגשמים העזים והשלג שירד בתקופה ההיא. אבי ניסה להאחז בכל סוג עבודה, וכמעט שהשיג. ניסה לכלכל את המשפחה. היו מנות קצובות לכל משפחה. בשנים 1952-1956 החיים היו קשים במיוחד, עד העברת המשפחה לצריפי פח אני ואחי עזרנו להורי בטלטלה הזו כולל העברת הציוד שלנו. סבתי הייתה שולחת אותנו לשיח קטן הרחק מהצריף כדי לקנות, שליש קרח או ככר לחם, או סוג של ירק. אמי הייתה עסוקה בסדור הצריף והכנתו לשנת לילה ולמחייה. בקצור עברנו ילדות קשה מאוד מכל הבחינות. נרשמנו לבתי ספר ולגנים ע"י הורי וגם שם הורגש המצב השלילי הקשה עד שנת 1960 זה רק חלק מסיפור הילדות הקשה שעברתי יחד את משפחתי.