מאגר סיפורי מורשת

סבתא שרה נולדה בראשון לאוגוסט 1946 בסאטמר שברומניה לשורדי שואה, לאה ומשה נוימן, גדלה באזור (ליד תל אביב), ואת חייה הבוגרים העבירה בחולון, לסבתא שרה יש שני ילדים, שישה נכדים ובקרוב נין ראשון. סבתא עבדה כמטפלת תינוקות.

את הסיפור סיפרה לי ולבת זוגתי כחלק מהעלאת זכרונות, רק שאלנו שאלה אחת, וסבתא ישר נפתחה בפנינו.. השאלה הייתה: "סבתא, איך את וסבא הכרתם?"

סבתא מיד התחילה לספר וכל פעם הוסיפה עוד תפנית ועוד פרט שחשוב לה להגיד: "הכל התחיל כשהייתי בצבא בשירות חובה, אני שירתי בתור מרכזנית בירושלים. פעם לא היו לכל בן אדם טלפון נייד ואם אותו בן אדם רצה לתקשר עם המשפחה או עם מחלקה אחרת אז הוא היה חייב לעבור דרכנו, דרך המרכזייה.

נתן (סבא שלי, החתן המיועד) בדיוק שירת בגולני כלוחם בשירות הקבע בגדוד 12, הגדוד היה מחליף מקום כל חודש וחצי בערך, לאורך כל גבולות המדינה ונתן הגיע לירושלים. ערב אחד הוא צלצל למרכזייה וביקש לדבר עם חבר ממחלקה אחרת, אני ישר הרגשתי "קליק", דיברנו ודיברנו ולא שמתי לב והגיעה כבר השעה אחת בלילה! עם מישהו שאני לא ראיתי בחיים שלי ולא הכרתי עד אותו ערב!

נתן רצה לבוא לבקר אותי ואני הסכמתי, מהסיבה הפשוטה כי האמנתי שאף חייל לא יודע איפה המרכזיה נמצאת, אבל לא רק שנתן ידע אלא הוא גם הכיר את כל מי ששם ואפילו ידע איך פותחים את השער – היה צריך להשחיל את היד בין הסורגים בגדר וללחוץ על כפתור מוסתר ורק אז אנחנו מקבלות מהמרתף צלצול ועולות לבדוק. הופתעתי לחלוטין ולאחר מכן נתן אמר לי שזאת לא הפעם הראשונה שלו בירושלים. פעם אחרת כשנתן היה אצלי בבסיס הוא ואני כמעט נתפסנו על ידי הרס"ר בבסיס, אם הייתי נתפסת הייתי מקבלת עונש חמור ולמזלי נתן הצליח לקפוץ מעל חומה בגובה 2 מטר (או אפילו יותר) לפני שהרס"ר הגיע.

והדייט הראשון שלנו.. אתה לא מבין איזה ג'נטלמן סבא שלך.. אני והוא נסענו לראות סרט בירושלים, פעם לא הייתה טלוויזיה וסרט זו הייתה האופציה היחידה שלך לבילוי, אז בתי הקולנוע היו מחליפים כל יום את הסרטים. אני ונתן ראינו אינספור סרטים יחדיו, אחרי שהסתיים הסרט אני ונתן חזרנו באוטובוס הביתה, הוא לאן שהוא היה צריך להגיע ואני לבית של דודה שלי שאצלה ישנתי, ונתן כמו ג'נטלמן אמיתי ירד בתחנה שלו והשאיר אותי לחזור לבד לדודה שלי באוטובוס. עד היום אני לא שוכחת לו את זה וכל הזמן מזכירה לו כשהוא לא רוצה משהו".

לאחר הסיפור הזה שאלתי את סבתא איך סבא וההורים שלה הסתדרו: "אבא שלי לא התרגש מנתן, הוא היה אומר שהוא יותר ישן מער, ואפילו שנתן היה עובד איתי במסעדה שהייתה להורים שלי, הוא עדיין לא התחבר אליו, אבל מה? כשאבא שלי היה בבית חולים הוא רק שיבח את נתן ואמר שהוא זכה בחתן כל כך טוב".

סבתא שרה כיום בת 74 וחיה באושר עם סבא נתן, לפני זמן קצר גילו אצל סבתא גידול וסבא עוזר לה בצורה ובכמות אינסופית ובאהבה בלתי נדלית, יחד עם אימא שלי ודודי.

אני יכול להגיד שאני מאחל לעצמי אהבה כזאת וחיים מאושרים כמו שהיו להם.

הזוית האישית

סבתא שרה: היה לי כיף ומרגש לשמוע שאנשים רוצים לשמוע סיפורים מהחיים שלי, ובמיוחד היה כיף לבלות עוד זמן עם הנכד, ואני מאמינה שאם מישהו יקרא את הסיפור הוא יחייך וזה שווה הכל. מצפה לספר עוד סיפורים גם אם לא בשביל להעלות לאתר.

ליאב: נהניתי מכל רגע והתרגשתי מהחיוך והמבט שעולה לסבתא על הפנים כשהיא מדברת על סבא ובמיוחד על הסיפור הזה, אני ובת זוגתי צללנו יחד עם סבתא לסיפור ויכולנו לראות כל דבר שהיא מספרת, איך סבא התחמק מהרס"ר ואיך הרגישה שעזב אותה באוטובוס.