הרבנית זוהרה כנפו
ב"ה
סבתא זהרה כנאפו ז"ל
אמא זהרה באנו אליך
כולנו ניניך ואוהביך
עומדים אלי פי קברך
כאן בירושלים עירך
מאז נטמן במקום זה גופך
אין איש פוקד את קברך
אין מניח על ציונך אבן
לא קרוב לא בת ולא בן
כשמצבתך נופצה ביד זדים
נותרת ללא עדות או עדים
לא קראו בשבילך תהילים
לא הרבו לעילוי נשמתך, מלים
על קברים אחרים פה או שם
קרובים וידידים מרכינים ראשם
ואילו את, נדמה שעולמך חרב
אויה אין מנחם לך, צערך כה רב –
שוכבת את תחת רגביך
משתוקקת לביקור ילדיך
לו יפקחו לפתע עיניהם ויראו
איפה מקום קבורתך ואיזהו
נזכרת את בחייך בקרב עמך
עם רבי יוסף אישך וכל עולמך
איש אלהים מדוכא ביסורים
רוכן כל ימיו ושוקד על ספרים
מגלה עולמות נסתרים בתורה
אף בחושך עוטפת אותו אורה
ואת נדבקת באווירת הקדושה
במקום שאין אנשים את אישה
תומכת ביולדת ומשיבה נפשה
מכניסה כלה לחופה וקדושה
רוקחת מרקחת לרפא פצעים
ממלאה זמנך במעשים נאים
וכשרבי יוסף לפני בוראו נקרא
תפרת תכריכיך יצאת מסווירא
הפלגת על ימים גברת על קשיים
לא פעם אחת בלבד אלא פעמיים.
וראי היום, מָמָא זָה, כולם באו לך
זרח שמשך וכמו כל העולם שלך
הם באו אליך ברוב חיבה ואהבה
נצבים כאן, רואים איך רוחך שבה
ואת פוקחת עיניך ומחייכת
כי פסו עברו ימי סתיו ושלכת
מעתה קולך יבקיע מהדומיה
כי בא הסוף לשכחה ולנשייה
הנה הנם נכדיך ניניך פרי בטנך
אם הבנים והבנות את, שב חנך
ובעליצות הממלאת את לבך
את חושבת על בעלך אהובך
רבי יוסף כנאפו הגדול, יכי"ן
שאת עלייתך לירושלים הכין
מי יגלה עפר מעיניך יוסף בעלי
והייתה שמחתך כשמחה שלי.
סיפור הטלית
במשפחתנו נשמרה הטלית של סבא רבה רבה רבה, ר` יוסף כנפו, שחי במאה ה-19. הטלית הייתה שמורה אצל נכדו, ר` שלומו כנפו, סבא רבה שלי. כיום, כל בני המשפחה שמתחתנים או חוגגים בר מצווה, לובשים את הטלית לזכרו של סבא רבה רבה רבה. הטלית כיום בת כ-125 שנה.
מילון
תכריכיםהלבוש בו מלבישים את המת כשמכינים אותו לקבורה, הקרוי כך מלשון "כריכה", שכן המנהג היה לכרוך סביב גוף המת רצועות של פשתן
זדים
רבים של זד, שפירושו רשע, עושה רע, עושה מעשה רשע בכוָנה תחילה. "כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר וְהָיוּ כָל זֵדִים וְכָל עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר אדני צְבָאוֹת אֲשֶׁר לֹא יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף." (מלאכי ג יט)
עילוי נשמה
עילוי נשמה הוא מונח ביהדות, המבטא את האמונה בכך שנשמת הנפטר עולה למקום גבוה ונאצל יותר במרומים, הודות לפעולות שונות שנעשות על ידי יהודים ושעל פי המסורת מיטיבות עם הנשמה.
מצוות הכנסת כלה
על הציבור מוטל לעזור לכל יתום או עני להתחתן. אין לנו צדקה חשובה וגדולה יותר מלחתן עניים. ואם יש ברשות קופת הצדקה סכום מוגבל שאינו מאפשר לדאוג לכל צרכי העניים, ועומדת בפני גבאי הצדקה השאלה למי לעזור תחילה, עליהם להקדים את צרכי הכנסת החתן והכלה לכל הצרכים האחרים.
ציטוטים
”תומכת ביולדת ומשיבה נפשה מכניסה כלה לחופה וקדושה רוקחת מרקחת לרפא פצעים“”כי פסו עברו ימי סתיו ושלכת מעתה קולך יבקיע מהדומיה כי בא הסוף לשכחה ולנשייה“
